מידע כללי אודות המטפל והשיטה על הרפואה ההוליסטית אודות המטאפיזיקה עדויות עמוד הבית מעבר תהליכי נפש לתמורות גופניות מדע ורפואה - מטאפיזיקה, קבלה וריפוי פסיכולוגיה, פסיכואנרגטיקה וקבלה הקבלה כתורת מיפוי פסיכו-אנרגטית תברית | חשמל אורגני | פארא חשמל

 

לא מצליח/ה לרזות או לשמור על משקלך הרצוי, גם לאחר אין ספור דיאטות, טיפולים וסדנאות..?  אוכל/ת המון כ"עיסוק ממלא ומרגיע" ולא יכול/ה להפסיק..?  מכור/ה למתוקים..?  הדיכאון, החרדות והמתח הנפשי לא מרפים..?  הינך טיפוס תלותי ומתמכר..?  מכור/ה לסיגריות ו/או לסמי עישון..?  מתקשה להירדם או לישון..?  חש/ה בכאבים ובמחושים מוזרים וטורדניים...?  יש לך קשיים בתקשורת בין אישית..?  במערכות יחסים...?  בהשגת בן/בת זוג, בחיזור או בהיענות לו...?  חש/ה שהחיים חולפים לידך ואינך משיג/ה את יעדיך..?  מרגיש/ה רחוק/ה ממימוש הפוטנציאל האישי שלך ומהגשמת מטרותיך...?   את/ה חייב/ת לנסות טיפול ו/או אימון וחיזוק אישי פסיכו-אנרגטי מוטמע..!  עוצמת הטיפול הפסיכו-אנרגטי וכוח ההטמעה בתת המודע מביאים לתוצאות מיידיות!   לשינויים מהותים מתקבעים - בתחושות, ברגשות, בדפוסי חשיבה והתייחסות, דפוסי התנהגות ואורחות חיים, ומכאן - לשינויי חיים בפועל..!    לחץ/י עכשיו כאן  -  לקביעת טיפול/אימון התנסות תוצאתי שיכול לשנות את חייך!    טיפול ניסיון ללא תשלום!    ב ה צ ל ח ה

  

על דרכי ההעברה של תהליכים נפשיים פסיכו-אנרגטיים

לרמות הגוף. התופעות, התסמינים-הגופניים והשינויים

האנטומיים הנגרמים על ידם:                                            

 

כבר נוכחנו בכך שאין תהליך בגופנו שאינו מלווה או אינו מושפע ע"י תהליכים ואפקטים נפשיים/רגשיים. על-כן אין אפוא שום יסוד להניח שאין הדבר כן בנוגע למחלות או הפרעות פיזיולוגיות שונות, שבהן אין אנו רואים בבירור את הגורמים הנפשיים/רגשיים ואת התגובות והשינויים הגופניים הנגרמים בגינם. על-פי כך, אנו מבינים כי פעולות החיים הפיזיולוגיות הן בחלקן הגדול אי-רציונאליות ואינן ניתנות לחלוקה ופירוק כימו-פיזיקאליים. בפרק זה נמחיש ונוכיח כי המחלות הפונקציונאליות באות כתגובה להיפעלויות ותנודות נפש שליליות מרובות, המביאות למתיחות יתרה ושימוש יתר תדיר של העצבים הבלתי-רצוניים.

 

ה"סיינטולוגיה" (פילוסופיה פסיכותרפיסטית יישומית שפותחה במקורה ע"י רונלד הובארד (Hubbard) לריפוי מחלות פסיכוסומאטיות) מבדילה בין השכל האנליטי - המנתח עובדות, לבין השכל התגובתי - המקום בו מאוחסנים הכאבים, הכישלונות ושברוני הלב של העבר. חלק זה של השכל עובד על בסיס של גירוי ותגובה ואין הוא מצוי בשליטה רצונית. הוא מפעיל עוצמה וכוח של צו - על המודעות, על המטרות, על המחשבות, על הגוף ועל הפעולות. לכל גירוי הוא שולח תגובה הממריצה את האדם לפעילות ולהתנהגות שלא תמיד עולה בקנה אחד עם טובתו ו/או טובת הסביבה. 

ה"אודיטינג" (AUDITING) הוא תהליך הבוחן ע"י מכשיר אלקטרוני (המסוגל למדוד שינויים במצבי-תודעה) את התמורות, התגובות והשינויים שמחשבות ורגשות יוצרים במוליכות החשמלית של גוף-האדם. מכשיר זה מעביר זרם חלש דרך הגוף, המושפע מהתמונות, הרגשות והמחשבות, ומוכיח למעשה את היווצרותן של מחלות פסיכוסומאטיות ואורגניות על-ידי המנגנון הריאקטיבי. בתוך מנגנון זה מאוחסנות אנגרמות שהן רישום מדויק בפרטי-פרטים של כל תמונה, עם התחושות הקיימות בכל רגע של חוסר-הכרה מלא או חלקי. (מי שעובר את תהליך הריפוי של הסיינטולוגיה, הדומה בעקרונותיו לתהליך הריפוי של הפסיכואנרגטיקה הקבלית (שיתואר בהמשך), מגיע למצב מודעות הדומה להיפנוטי, המשחזר לו את כל התחנות המכאיבות שחווה הוא בעברו (כצופה מן הצד), מעלה את כל ההתרחשויות לסף-ההכרה המבוקרת, עד שכל מטענן מתפוגג ונעלם מתת-תודעתו).

זיגמונד פרויד ואחרים הראו שאין ביכולת האדם להשתלט לגמרי על יצר המין, לדכא כמיהותיו האינפנטיליות, לרסן את רצונותיו, לכבוש לגמרי את היצר הסדיסטי והציני  ולהכניע  לחלוטין  את כל אותם היצרים העולים אליו ממעמקי נשמתו.  מכאן, שהנוירוזות הן כביכול סימני הפשרה במאבק בין השאיפות שבתודעת האדם וה"פרסונה" (המסכה המביעה את התפקידים והאילוצים החברתיים אותם הוא עוטה על עצמו) ובין  הרצונות, הדפוסים, האינסטינקטים והעכבות השונות שבתת-הכרתו, והמאבק לכיבוש העולם הגשמי-החומרי שמחוץ לאדם, תוך התכחשות ו/או חוסר מודעות לעולמו הפנימי האמיתי.  כאשר מתווספים למאבק זה עוד רדיפת הכבוד, הגאווה והשררה, תחרותיות, הישגיות ותאוותנות בלתי מרוסנות, חפזון תושבי הכרכים ושאר אלמנטים היפעלותיים בלתי-מאוזנים אחרים - הרי מפריעים הם את מצב הנורמטיביות, מפרים את שיווי המשקל והאיזון הנפשי הכללי של האדם, והתפרצויות נפשיות שונות הופכות להיות מנת חלקו היום-יומית; מביאים הם לידי עליזות ועליצות מחד - ולתוגה, דיכאון, פחד והיסטריה -  מאידך.  לא כל אחד מצליח לכבוש את יצרו מבלי לסבול מהפרעה כלשהי אחרת. התהום בין המבוקש והמושג הולכת וגדלה והכישלונות באים לידי ביטוי בעוד רגשות-שליליים, מקובעים והרסניים, כמו: רגשי-נחיתות וחוסר-סיפוק, תסכול, קינאה, טינה, כעס, צרות-עין, עצבנות, חרדה, יגון, ייאוש וכיו"ב.

רגשות אלה, ברמה-מסוימת, מביאים כאמור לא רק לידי נוירוזות, אלא גם לידי שינויים פתולוגיים-ממשיים באיברים עצמם (Organneurosen).  בנוירוזות מהווים האפקט והשינויים האורגניים ביטוי של תהליך פתולוגי בלתי-מודע. ההיסטריה - יסודה בפנטזיות ואידיאות - ביחס לחולשת רצון האדם, אפשרויותיו  ויכולותיו, או לכישלון מימוש שאיפותיו.

האדם - היצור החברותי - מושפע משמעותית ע"י היחסים בינו ובין הזולת והסביבה. יחסים אלה שייכים לגירויים האמוציונאליים החזקים ביותר. חוויות פסיכיות הבאות מהתנגשויות של האישיות עם סביבתה יוצרות אמוציות שונות המעוררות שרשרת תגובות פונקציונאליות  מסובכות העלולות להביא גם לשינויים אנטומיים בולטים, לרעה כ-לטובה. הגירויים מגיעים דרך מערכת החושים למוח הגדול ומעוררים תגובה שלימותית להגנתו של הגוף, עד למצב של שוק (הלם) לפעמים. מן המוח הגדול עובר הגירוי התגובתי לתאלאמוס, להיפותאלאמוס, ומשם למערכות האוטונומית והאנדוקרינית.

ההיפעלויות הנפשיות יכולות להתבטא בכל איבר או במערכת של איברים. כל איבר מגיב באופן ובצורה המיוחדים לו ובסימפטומים משלו. מצבו הכללי של האיבר, היותו חלש/פגיע מלידה/תורשה, או חלוש עקב מחלות אנטומיות או פונקציונאליות קודמות, הוא הקובע אם הזעזועים הנפשיים יתנו בו את אותותיהם ובאיזו רמה. אופן תגובת האיבר על התנודות הנפשיות תלוי אם-כן במבנהו האנטומי - הכללי  והספציפי.

להלן שתי דוגמאות להפרעות בפעולה המוטורית, הנגרמות על ידי תנודות האפקטים והמביאות לידי שינויים אנטומיים באופן הבא:

   1.   התכווצויות ממושכות תדירות של כלי דם ודומיהם - פוגעות באיבר בדרך של נגיפה או מעיכה, והסביבה מתרוקנת מדם.  פירוש הדבר - הפרעות ההזנה באיבר, המביאות להופעת שינויים רגרסיבים נקרוביוטיים, המחבלים באיבר הנפגע זו הפעם הראשונה. הנזקים גדולים בהרבה אם המדובר באיבר שנפגע כבר בעבר.

   2.   הפרעות בפעולת הבלוטות האנדוקריניות, הנגרמות על ידי תנודות האפקטים, גורמות לשינויים אנטומיים ופרימריים באיברים רחוקים מהן או במערכות שלמות של איברים. הפרעות בבלוטות הפרשה מביאות לידי שינויים אנטומיים במקומות שונים בגוף, בהתאם לגודל וטיב ההפרעה, וגורמות בין היתר (לדוגמא)  לכיבי הקיבה, אסתמה, ברונכיאלה וכו'.

 

מקורות:

מתוך סדרת החוברות המקצועיות "הפסיכותרפיה והרפואה ההוליסטית - ככלל וע"פ תורת הקבלה"

נכתבו ע"י ירון אלוני 2000 © כל הזכויות שמורות

 

חזור לראש הדף >>

========================================================

 

 

 על הקשרים בין מדע, פיזיקה ומחקרים פסיכואנרגטיים מערביים - לבין חכמת הקבלה, ועל מקוריות הקבלה כ"מדע העליון" / "מדע הבריאה" החובק כל...

את ההבנה המדעית-השגרתית של היקום והאדם נוכל לדמות לקצהו הנראה לעין של קרחון. למדנו להכיר היטב את הקצה הגלוי, אולם בדומה לקרחון - רובו נסתר מאתנו.

מכל הידע המדעי העצום שנצטבר עד-כה, אנו למדים שהעולם הפיזי, הגשמי - הוא עולם אשר כל האירועים המתרחשים בו הם בעצם בגדר הסתברות בלבד, סובייקטיביים ואינם מחויבי המציאות הרחבה - האובייקטיבית-קוסמית האמיתית.  אנו עדים למערכות ביקום ובאדם היכולות להתקיים במצבים סותרים באותה עת. הכרעות בין שני מצבים סותרים (או יותר) מוכרעות על-פי אופן המדידה וכושר צפייתו של המודד.

תפיסת המדע כיום, במיוחד לאחר גילוי "תורת-היחסיות" ו"תיאוריית-הקוונטים", גורסת שהמציאות הפיזית היא בהתאם לתפיסתו של האדם המודד את הטבע ובהתאם לכלים העומדים לרשותו.  כלומר - לא קיים "טבע" אובייקטיבי. האדם מודד מציאות בהתאם לסובייקטיביות של צפייתו. יש באפשרות המדע לצפות בעניינים הנגלים לחושי האדם - העניינים שב"מציאות", אבל הוא אינו יכול להוכיח שום אי-אפשרות.  לעומת זאת - התורה ותורת הקבלה  מוכיחות לנו ש"אי-אפשרות" - היא אפשרית, ומה ש"לא יתכן" - יתכן.  ה"מצוי" - נמדד במאזני המדע, והבלתי מצוי - נשקל במאזני התורה והקבלה המקיפות את כל הבריאה - את היש והמצוי-הנגלה ואת הנסתר

התורה ונגזרתה - הקבלה היא "תכנית-על" לכל התכניות וכל מה שמתרחש בפועל - נמצא בה בכוח.  אשר על-כן מדע ותורה/קבלה משלימים זה את זה. על כל מוח תורני-קבלי יכול להיות גם מוח-מדעי, אך מוח-מדעי שאינו מודע ל"תכניות העל" שבתורה/קבלה - לא ישכיל להבין את שורש, תכלית, מהות ומשמעות תגליותיו. 

כעת, נסכים אנו תחילה על עובדת-היסוד כי: סדר מחייב מסדר!

אשר על-כן - חייב להיות בורא (המסדר) לעולם וליקום.

עשר הספירות

במסגרת תיאור תהליך ההאצלה של אנרגיית הבורא במערך "עשר הספירות" (בלשון הקבלה - עשרה מימדים מורכבים, מידות, כלים אנרגטיים, מהם גם מורכב האדם) מציין ספר ה"זוהר" (המפרש את התורה, העולם והיקום על-פי "תורת הסוד" - הקבלה) ומדגיש שכל המצוי מטה בעולמנו - משקף את חוקיות ה"עולמות העליונים" של הספירות. לאור עקרון-יסוד קבלי זה ובהשראת דבריו של אלברט איינשטיין שאמר: "בכל אשר אני הולך בשדה הפיזיקה - אני מחפש את עקבות רגליו של אלוקים", מעניין יהיה לעסוק תחילה במהות עשר האנרגיות הבסיסיות הפועלות בעולמנו הגשמי.

"אנרגיה" הינה מושג יסוד בפיסיקה עליו מושתתים מדעי הטבע הפיזיקאליים בכללם. את המושג טבע הפילוסוף אריסטו שהבחין בין "מציאות-בכוח - הגלומה בפוטנציאל, לבין מציאות בפועל - הגלומה במימוש עצמו של אותו הכוח והנעשית על-ידי הצורה". כלומר הוצאת הכוח אל הפועל מחייבת שינוי באנרגיה. דבר זה מתבטא בין השאר בצורות שונות של שינויים במצב החומר, כגון: תנועת חפץ מסוים, חימומו, קירורו, מתיחת קפיץ, הרמת אבן וכד', שהינם התגלמויות שונות של הופעת אנרגיה. למושג "אנרגיה" ניתן ביטוי כמותי הניתן למדידה במדעי הטבע המודרני. על-פי ממצאי הפיזיקה וחוק שימור האנרגיה, האנרגיות למיניהן מסוגלות ללבוש צורות שונות, להתגלגל ולהחליף את אופיין, לזרום בכיוונים שונים, להתגלם ולהתגבש באינספור אפשרויות מבלי שיתכלו.  בשל כך קיים מצב של "איזון אנרגטי" (גם שם לטיפול בסיסי ועיקרי ברפואה ההוליסטית-קבלית וברפואת המזרח ההוליסטית ככלל). תנועת האנרגיה במערך הספירות דומה וכמעט זהה רעיונית לתהליך זה.

כדי להמחיש את הדברים אתאר בראשי-פרקים את עשרת סוגי האנרגיה המצויים בעולם בו אנו חיים, על גלגוליהם השונים:

"אנרגיית הנפש" (הקרויה גם "נשמה") - אנרגיית-על צרופה, המחולקת לרמות אנרגיה שונות והבנויה מחמישה ורבדים עיקריים: -

 1) מהווה את הבסיס הביולוגי-אינסטינקטואלי והקיומי.

 2) את היכולת והעוצמה הרגשית-אמוציונאלית.

 3) את היכולת האינטלקטואלית והקוגניטיבית.

 4) את הכושר הרוחני-אינטלקטואלי של התבוננות על-רציונאלית.

 5) את החיבור לעל-מודע ולאנרגיית-העל.

אנרגיה זו בכללותה - אינה ניתנת לשינוי או המרה בהרכבה המקורי ואינה ניתנת למדידה מוחלטת, למיקום, בידוד ומיפוי בכלים מדעיים ו/או פסיכיאטריים ופסיכולוגיים-קליניים - אך ניתנת בהחלט למדידה, מיקום, בידוד, חלוקה ומיפוי על-פי אמות-מידה מטפיזיות ו/או קבליות, מזה אלפי שנים.

לדוגמה: מיקום ומיפוי מרכזי האישיות המכונים ע"י הפסיכולוגיה: "תת-המודע" ("דעת תחתון", בלשון הקבלה), ה"מודע" ("דעת", בלשון הקבלה) וה"על-מודע" ("דעת-עליון", בלשון הקבלה) או כפי שהפסיכיאטריה מכנה אותם: "איד", "אגו" ו"סופר-אגו"; מרכזי החכמה והבינה (האנטיליגנציה), מרכזי הפחד, הכעס והחימה, הגאווה, הכבוד, הקנאה, יצר ההישרדות, המין, האכילה, מרכז האהבה, ההקרבה והנתינה ועוד רשימה ארוכה ופרטנית של תכונות ומרכיבי האישיות, שאינם ניתנים כאמור למיפוי מדעי-ביוכימי. כמו-כן, ממקמת וממפה הקבלה את כל איברי האדם הפיזיולוגיים ואת תפקודיהם לפרטיהם - ביחס מקביל לאלמנטים אנרגטיים, למרכזי-אנרגיה ומסלולי זרימת רמות- אנרגיה שונות בהם וכיו"ב. 

ייחודה של אנרגיית-הנפש הוא ביכולתה להפעיל מערכות חיים, כשבתום תהליך ההפעלה נשארת היא בשלמותה האנרגטית - מבלי שהרכבה ותכונותיה ישתנו. לכן מהותה כאנרגיה שמקורה בספירה הגבוהה ביותר ("כתר") היא נעלמת, גבוהה ועצומה אף מ"אנרגיית בראשית" - ששפעה ב"מפץ הגדול" מהספירה הנמוכה ביותר באילן הספירות. יש ביכולת אנרגיית-הנפש להפעיל כוח-רצון ולהגשים את יעודה - כפעילה בדינאמיקת היצירה שבבריאה; טמונה בה היכולת להתנתק מכבלי החומר, להתחבר לאנרגיית העל האלוקית ולצאת ל"מסעות" בממדים שמעבר לזמן ומקום. גם לאחר התכלות הגוף בו שוכנת הנפש - שמורה לה הזכות לשוב ו"להתגלגל" בגוף חדש בעולמנו ("עולם העשייה", בלשון הקבלה), על מנת שתוכל להמשיך לתקן, לשפר ולזכך את עצמה לקראת עלייה לממדי קיום גבוהים יותר.

מדענים רבים עדיין משתאים נוכח כושרה המופלא של הנפש לחולל באמצעות המחשבה טרנספורמציה של ידע לאנרגיה, או יכולתו של האדם להפעילה בתהליך פסיכו קינטי (המוגדר כהשפעת הנפש על עולם החומר, כולל גוף-האדם) ולחולל שינויים טבעיים בחומר, המתבטאים למשל בכיפוף מתכות, הפעלה מכאנית של חפצים או הזזתם בלא הפעלת כוח ישיר או מגע פיזי, גרימת שינויים הרכביים פונקציונאליים ואנטומיים באברי גוף האדם וכיו"ב. מבחינה קבלית, פעולות אלה ניתנות למדידה בערכי עבודה אשר אפשר ויתישו את הגוף הפיזי, אך בוודאי לא יבטלו כהוא זה מאנרגיית הנפש עצמה הצפונה בחובו ואף לא ישנו אותה - בהיותה הגורם המפעיל והשולט, שאינו משתנה ואינו מתכלה לעולם.

"אנרגיית בראשית" - תוצר הספירה הנמוכה ביותר, המשמשת מקור לכל האנרגיות של עולם החומר. אנרגיה זו היא המרכיב ההתחלתי של הולדת העולם, אותו תיאר הפיזיקאי הוקינג כחומר קדמוני דמוי כדור פחוס (ספרואיד) שהייה דחוס במידה אין סופית בטמפרטורה של מיליוני מעלות שעלתה ללא הרף עד שגרמה ל"מפץ הגדול" - ממנו הואצלו סך-כל האנרגיות המוכרות לנו בטבע ובעולם בכלל.  בהתייחס לרמות הסדר השונות בקוסמוס, ניתן להציג אנרגיה זו באמצעות ספקטרום המצוי בין שני קצוות: באחד מצוייה "אנרגיית החיות", שדוגמתה העיקרית גלומה באדם - שהוא המערכת המסודרת ברמה הגבוהה ביותר בקוסמוס, ובקצה השני "אנרגיית הגרעין", הגלומה במבנה הבסיסי של החומר אשר מעצם מהותו - רמת הסדר והמורכבות שבו נמוכה במיוחד.

"אנרגיית חיות" - האנרגיה הדרושה כדי לקיים מערכות מורכבות ברמה הרב-אטומית, בצורה או בתבנית מסוימת. ביסוד אנרגיה זו מגולמת התגובה ההדדית (אינטראקציה) בין אטומים, להם ניתן ביטוי ברמות שונות של מורכבות בחי, בצומח ובדומם, וב"רצון" או ב"שאיפה" של כל המערכות בקוסמוס להתמיד ולקיים את עצמן תוך התנגדות לכל שינוי הנכפה עליהן ע"י גורם חיצוני. לגישת הקבלה - אפילו באבן הדוממת מצויה מידה מסוימת של "כוח-רצון", בלעדיו לא הייתה מתקיימת במבנה מגובש. כלומר אנרגיית החיות מייצגת את אותה שאיפה של האטומים להתגבש במסגרת מערכות מורכבות בדרגות שונות ומגוונות. עצם התגבשותם של האטומים למערכות מסודרות ומגובשות הוא ביטוי מוחשי לקיומה של אנרגיה זו. תפיסה זו מסבירה את העיקרון בפיסיקה, המכונה "עקרון לה שטליה" - האומר שמערכת השרויה במצב של שווי-משקל מגיבה לכל פעולה המכוונת לשנות את מצבה - במגמה הנוגדת את אותה פעולה.

"אנרגיה גרעינית", או "אנרגיה אטומית" - אנרגיית היחידה הקטנה ביותר של יסוד כימי, המופקת בתהליך של הפיכת החומר המצוי בגרעין האטום לאנרגיה. בתהליך זה מופר הסדר בחומר תוך שינוי בכמותו, והוא מלווה בפליטת אנרגיה.

בהקבלה לאילן הספירות הקבלי, המבוסס אנרגטית על שלושה יסודות: חיובי, שלילי וגורם אמצעי ניטרלי מאזן, הצד הימני באילן הספירות מייצג את החיובי (כמו הפרוטון שהינו אחד מחלקיו היסודיים של החומר, הנושא בתוכו מטען חשמלי חיובי), הצד השמאלי באילן הספירות מגלם את הכוח השלילי (המתבטא ביקום באמצעות האלקטרון - אותו חלקיק זעיר ביותר של החשמל השלילי, היוצר יחד עם הפרוטון אטום של מימן ומשתתף בתהליך של פליטת אנרגיות, כגון אור, ובליעתן ע"י החומר, ואת הגורם האמצעי- המאזן של אילן הספירות הקבלי מייצג בעולמנו אותו חלקיק יסודי בהרכבו של האטום, המכונה נייוטרון, בהיותו ניטרלי וחסר כל מטען חשמלי. את האנרגיה האטומית ניתן להפוך לחשמל בכור גרעיני - הממיר אנרגיית קרינה לאנרגיית חום, וכן ניתן להמירה לכל אחת מהאנרגיות בקוסמוס, למעט ל"אנרגיית הנפש".

"אנרגיה קינטית" - אנרגיית הגוף בתנועתו. הגדרתה הפיזיקאלית של אנרגיה זו ע"פ המכאניקה הקלאסית היא - מכפלת מחצית המסה בריבוע המהירות של אותה מסה. לדוגמה: האנרגיה הקינטית של מכונית גדלה יחסית למשקלה ולמהירותה הכפולה בעצמה. ניתן להמירה לחום ע"י חיכוך, כמו-כן ניתן להמירה לאנרגיות האחרות. בקבלה ניתן לזהות אנרגיה זו עם אופיו של תהליך מימוש הפוטנציאל האישי הגלום בנפש האדם, וחובת הוצאתו מן הכוח אל הפועל בעשייה פיזית ממשית.

"אנרגיית קרינה", או "אנרגיה אלקטרומגנטית" - לאנרגיית הקרינה מוצאים ביטוי מוחשי בגלי הרדיו או בספקטרום האור הנראה ואינו נראה ובקרינת גלים קצרים כגון קרני X (רנטגן). האור הנראה כולל את מכלול צבעי הקשת, ובאור הבלתי נראה נכללים קרינה אולטרא-סגולה (הגורמת לשיזוף) וקרינה תת-אדומה (המשמשת לחימום או למתקני ראיית לילה). הגורם המבדיל בין סוגי הקרינה השונים הללו הינו אורך הגלים האלקטרומגנטיים. אנרגיית הקרינה מתגלגלת גם לאנרגיית החום שבדוד-השמש ולאנרגיה החשמלית של מערכת סולרית. הקבלה מתייחסת, באופן חזותי, לאנרגיית-קרינה מהסוג הקרוי "צלם" (מכלול מרכיבי-הנפש), המתבטאת בגלים אלקטרומגנטיים השופעים משדה ההילה המקיפה את גופם של האדם, החי והצומח במשך חייהם, בדרגות עוצמה ואופי שונות מאובייקט לאובייקט.

"אנרגיה פוטנציאלית" - אנרגיית מערכת פיזית, הנובעת כתוצאה ממצבה בשדה-כוח משמר ותלויה במרחק ממקור שדה הכוח, כדוגמת "שדה-חשמלי", "שדה- מגנטי" או "שדה-כובד". מכונית הצוברת אנרגיה במורד הר אחד ומתחילה לעלות במורד הר שני (מנוע כבוי) תגיע לנקודה שבה מהירותה תתאפס. בנקודה זו הומרה חלק מהאנרגיה הקינטית שלה לאנרגיה פוטנציאלית ב"שדה הכובד" ותומר שוב לאנרגיה קינטית בתהליך התדרדרות המכונית בחזרה. בקבלה משתמשים במושג דומה לתיאור המטען האנרגטי הגלום בכל אדם - פיזית, רגשית, שכלתנית ורוחנית - בטרם הוצא מן  הכוח אל הפועל ובא לכלל ביטוי מוחשי במסגרת הגשמת ייעודו של האדם ב"עולם העשייה" (העולם/היקום הגשמי).

"אנרגיה כימית" - מצויה במסת המנוחה של חומרים שונים ביקום ומשתקפת במערכת היחסים בין האטומים במולקולות, שמהם מורכבים החומרים. שינוי מצב החומרים כתוצאה מתגובה כימית מביא לפליטה או בליעה של אנרגיה זו, העשויה להפוך לאנרגיית חום במנועי שריפה ובלהבת גחלת, לאנרגיה חשמלית ע"י תהליכי שריפה ותגובות יונים בסוללות ובמצברים וכן לאנרגיית קרינה - כתוצאה משינוי מסלולי אלקטרונים בחומר. ביטוי מורכב ביותר של האנרגיה הכימית נמצא בתפקודו של גוף האדם והשלכותיה רבות על נפשו. לא בכדי השתרש הפתגם העממי "נפש בריאה בגוף בריא"

"אנרגיה חשמלית" -  נובעת מנוכחות מטענים חשמליים בשדה חשמלי או מגנטי ובה משתלבת גם אנרגיה פוטנציאלית. ביטויה הבסיסי ביותר של אנרגיה זו מצוי באטום -  בו לפרוטונים מטען חיובי ולאלקטרונים הסובבים אותו מטען שלילי. ניתן להמירה לאנרגיה פוטנציאלית ו/או קינטית במנועים המופעלים ע"י זרם חשמלי. אנרגיה זו שולטת דרך מערכת העצבים והמוח - בתפקודו המוטורי של האדם.

“אנרגיית חום" - אנרגיה תרמית או קלורית, מההיבט המולקולארי-קינטי של מבנה החומר. כלומר - הינה ביטוי לאנרגיה הקינטית של המולקולות בתנועתן, כשהטמפרטורה שלהן נקבעת על-ידי מהירותן. אנרגיה זו ניתנת בין השאר להמרה לאנרגיה פוטנציאלית, כימית או חשמלית. מבחינה קבלית - בסופו של דבר הרי כל דינאמיקת החיות על פני כדור הארץ (כולל מירב התהליכים בדומם) נובעת מאנרגיית חומה של השמש, כפי שברמה הקוסמית כל היקום תלוי באנרגיה השופעת מהספירה הנמוכה ביותר, כנזכר לעיל, (ספירת "מלכות-שכינה").

 מערך 10 הספירות

עשר הספירות המופשטות קבלו ביטוי גשמי בן עשרה ממדים, מתוכם מודע המדע לארבעה בלבד (אורך, רוחב, גובה וזמן). פיזיקאים של העידן החדש, כמו לדוגמה - מיציו קאקו, מציגים לאחרונה מודל פיזי חדש של היקום בו אנו חיים ולו - עשרה ממדים. מודל מורכב זה מבוסס על הרעיון שהקוסמוס מכיל ממדים גבוהים הידועים בשם "היפר-ספייס" (Hyper Space), בהם צפונים כוחות-טבע נוספים שטרם ירדנו לסופם. על סמך תיאוריה מדעית זו התפתחה "תיאוריית מחרוזות העל" (Superstrings), לפיה החומר והאנרגיה מהם התגבש היקום הינם תוצר זעזועים (Vibration) של אינסוף לולאות זעירות (הקטנות פי מאה מיליארדי-מיליארדים מפרוטון), כשבתום התהליך נוצר עולם בן עשרה ממדים.  אכן, הבנת קונספציית עשר הספירות הקבלית  מחזירה   אותנו   למקורותינו - למהות  קיומנו, ליסודות תכונותינו  ושורשי הווייתנו כפי שהואצלו  עלינו ממקורות ההארה העליונים. במעגל החיים, המצאות ה- D.N.Aאו חסרונו מבדילה בין מערכות חיות שבהן קיים D.N.A - המסוגלות להתרבות, לבין מערכות חיות נטולות D.N.A - הניתנות להמרה בלבד. ב- D.N.A טמונה האינפורמציה הגנטית של כל צורות החיים, והינו, בין היתר - קוד גנטי של אינטראקציה האומר, לדוגמה: עד מתי לגדול, איזו צורה ליצור ומתי לדעוך ולהפוך לדומם. כלומר, גם בתוך מעגל החיים הגשמיים בדומם - לא נעלמת כלל החיות שבו אלא רק מתחלפת או יורדת באיכותה ומורכבותה, שהרי עדיין קיימת אינטראקציה בין אטומים ברמה של דומם.

לפיכך, מתחוללים למעשה באורגניזם החי תהליכים ביו-כימיים הנובעים משינויים באיכויות אנרגטיות שונות, מדרך ניתובן, איכותן ומעוצמתן. תהליכים של החלפה או המרה של אנרגיה אחת באחרת, ולא הפיכת חומר לאנרגיה - כמתחולל בתהליך הפקת אנרגיה גרעינית.

נסקור עתה כמה היבטים מדעיים, מטא-מדעיים ומספר ממצאים מדעיים המוכיחים בין היתר את "שדות האנרגיה" ואת ה"ביו/פסיכו-אנרגיה" ("ביו"=גוף/אורגניזם), המהווים מושגי יסוד עיקריים בתפיסה וברפואה ההוליסטית ככלל ובקבלית בפרט. הוכחות מדעיות חותכות ומוצקות המוכיחות מחד - את קיומם ועוצמתם, אך חסרות יכולת לפרוק מהותם של הממצאים עצמם באופן כימי-פיזיקאלי - מאידך.

לרוב 60,000,000,000,000 (שישים טריליון) התאים של הגוף הפיזי יש את מה שהמדע מכנה "יכולת העברת מידע". המדען לחובסקי גילה עוד בשנת 1935 כי לתא הבודד שני מאפיינים - קיבוליות והשראה, שהם המרכיבים של מעגל תהודה חשמלי. התא חייב להיות מכוון לתדירות הרצויה, כמו הרדיו למשל.  התדירויות הרצויות הן אלה המעורבות בתהליך החיים,  ואם לומר זאת בפשטות - הרי זה שכאילו לכל תא יש "מכשיר-אלחוט" משלו, המאפשר לו לשדר ולקלוט מסרים.

מאז ימיו של לחובסקי, נכנס לשימוש המיקרוסקופ האלקטרוני-הסורק. בעזרת מכשיר זה יש ביכולתנו עתה לראות שהתאים מורכבים לעין ערוך ממה שלחובסקי העלה בדעתו. מה שנראה בתחילה כ"דופן תא פשוט" התברר כמקופל ומפותח - בדיוק המבנה הנכון כדי לתפקד כמוליך למחצה. מרכיבי התא נוטים לכלול מוליכים למחצה - אורגניים, כגון גבישים נוזליים - חומר שהינו רגיש במיוחד לשינויי טמפרטורה, לשדות מגנטיים וחשמליים, למאמץ, לקרינה ולעקבות זיהום. תאים רבים הינם בעלי דופן חיצונית כפולה הפועלת מבחינה חשמלית כקבל בעל מאפיינים של קבל "דיאלקטי" עם "זליגה".

מחקר שנערך בבריה"מ מוכיח שתקשורת יכולה להתרחש בין תאים גם ללא מגע-פיזי בניהם. כשהכניסו תאים מגופו של אדם למכלי קוורץ נפרדים אך קרובים זה לזה, וקבוצה אחת הותקפה והושמדה על ידי וירוס, מתו בו זמנית גם תאים במיכל שלא נחשף לווירוס. חשיבותו העצומה של הממצא הנ"ל היא בזאת שרוב, אם לא כל, טריליוני התאים שבגוף -  קשורים במערכת תקשורתית משוכללת ביותר. מדהימה באותה מידה, וכפי שעוד ניראה בעלת חשיבות רבה לריפוי, היא העובדה שלמרביתם של תאים אלה יש היכולת ליצור את האנרגיה להפעלת המערכת התקשורתית הנ"ל.

התאים בגוף האדם מתים בקצב של 5,700,000  תאים בשנייה. העובדה שהם מוחלפים על-ידי מספר זהה של תאים חדשים מספקת הן למטופל והן למרפא הזדמנות פז להבטיח שהתאים המחליפים יהיו בריאים. גוף האדם מורכב ברובו מחלבונים המתחדשים באופן מתמיד. חלבוני כבד ונסיוב מתחלפים לגמרי כל10- ימים. החלבונים בריאות, במוח, בעור ובשרירים העיקריים מתחלפים לגמרי כל158- ימים. אפילו העצם, שנחשבה בעבר כבעלת הרכב קבוע, מוחלפת בהתמדה בחומר חדש. לפיכך ניתן לקבוע שבכל זמן נתון - אחוז גדול מהתאים החיים באותו רגע בגוף הינם תאים חדשים שלא היו שישה חודשים קודם לכן ושכל תא הוא אינדיבידואל המסוגל לפעול עצמאית, ובנוסף לכך יש לו פעילות קבוצתית. לכל תא יש ה"ידע" אודות החיוני להמשך חייו, לשמירה עצמית במצב בריאותי תקין ולהתרבות. כל תא שייך לקבוצת תאים, כל קבוצה מהווה חלק מקבוצה גדולה יותר וכולם יחד יוצרים קבוצת ענק - קהילה המרכיבה איבר, וקהילות-איברים המרכיבות את האורגניזמוס כולו.

טווח הכישורים של התא הבודד בגוף האדם וכושר העברת המידע הכמעט מיידי בהיררכיית התאים מעלה ומטה עומדים לשירותם של חלקיו המטפיזיים של היחיד שתאים אלה מרכיבים את גופו הגשמי, והם: 

הרמה הגשמית, הרמה האתרית-ביופלזמית והרמה הרגשית-אסטרלית;

שלוש רמות ה"מיחשב" (Mind): האינסטקטיבית (תת-מודע), האינטלקטואלית (מודע) והרוחנית (על-מודע) ורמה נוספת נפרדת שהיא הרוח - רמת האיחוד לקוסמוס (ישנה כאן חפיפה מספרית ורעיונית לשבעת הגופים הרטיטתיים המרכיבים את רמות האדם  בתורת-הקבלה).

אם נחזור לדימוי התוכנה/חומרת-מחשב (כפי שהובא במבוא הכללי לחוברת זו), הרי זה כאילו כל אחד מהמיחשבים הנ"ל מתפקד כמתכנת המעביר את מחשבותיו ורגשותיו דרך הארגון הכללי עד לתא הבודד באמצעות שרותי המחשב, בביצוע המוחות הביופלזמי והגשמי.

 המערכת התקשורתית הנ"ל בגוף-האדם (בשינה או במצב ערנות) עסוקה בלא הפסק בהעברת מידע בצורת מחשבות ורגשות, שחלקם מעובדים בלא מתח או עומס - אך אחרים פוגמים בארגון וגורמים אפילו ל"תקלות" ול"נתיכים שרופים". יש בכוחן של פקודות סוטרות, הנובעות בעיקר מהערכות מצב שגויות של החיים, מחשבות שליליות ורגשות שליליים, להשפיע על חיי התא ועל קבוצת תאים - בדיוק באותו האופן בו אנרגיית הברק שורפת והורסת מכשיר חשמלי המחובר לרשת שהיא פגעה בה. אם נהדק יותר את האמור לעיל לעניין הבריאות והריפוי, הרי שמתח או הפרעה רגשית שכאלה בחייו הנורמאליים של התא - הם המניע לשינויים עדינים החלים בכימיה האנזימטית והפוגעים על-ידי כך ביכולתו של התא להילחם בבקטריות או וירוסים, הנמצאים בדרך כלל בקרבתו הסמוכה, או בכל גירוי שלילי ו/או מפגע אחר. ההרס עשוי להיות כה מקיף, עיקש ומתמשך כך שיגרום לתא ל"השתולל", להיעשות סרטני לתקוף סביבו כל תא נורמאלי ו/או להשתלט עליו.

למעשה, גופנו הינו מסה פלסטית רכה ורטובה. כל אחד מאתנו היה עובר ש"הורכב" בעולם של מים והיה משוקע בו לחלוטין. ידוע כי שני שלישים מגופו של מבוגר מורכבים ממים ומוחנו מורכב לפחות מ80%- מים ממשקלו. משמעות הדבר להבנתנו את הריפוי ההוליסטי הביו-אנרגטי היא בעובדה - שמים רגישים ביותר לסוגים רבים של קרינות.

מדען המחקר התעשייתי האמריקני רוברט נ. מילר (הנזכר עוד מטה) והפיזיקאי פרופסור פיליפ ב. ריינהרט בנו לאחרונה ארבעה מכשירים שונים כדי להוכיח באמצעותם (כפי שיפורט בהמשך) שחלק מהאנרגיה הזורמת מידיו של מרפא ב"ביו-אנרגיה" מסוגלת להביא לשינוי  מהותי בקשר המולקולארי שבין מולקולות החמצן והמימן שבמים, וכן שהקרינות הנפלטות מידיו של מרפא מסוגלות להשפיע דרמתית, בין היתר, על קצב צמיחתו של טריפסין (אחד מאנזימי הגוף), כשגבישי הטריפסין מוכנסים למבחנה המכילה מים מזוקקים. מאחר והגוף מורכב ברובו ממים ומאחר והמדע מגביר את יכולתו לגלות ולמדוד בעזרת מכשירים את זרימת האנרגיות השונות מידיו של המרפא, הרי שיש ביכולתו לצפות בהשלכות מרחיקות הלכת הנובעות מכך.

ד"ר רוברט נ. מילר מאטלנטה ג'ורג'יה (הנזכר לעיל) הינו אחד מהמדענים השותפים לצורך לפעול בקפדנות-מדעית לחקר אנרגית-ריפוי "חמקמקה" זו; מדען מחקר תעשייתי ובעל תואר דוקטור בהנדסה כימית, שארבעה פטנטים רשומים על שמו; הוא מחברם של מאמרים מדעיים רבים בתחומי מחקרו העוסקים במתכות, פולימרים מורכבים, זרימת נוזלים וחילופי חום. כשהוא מצויד במלגה ממוסד "ארנסט הולמס", מצא ד"ר מילר, לאחר עשרות בדיקות שערך, שתמיסות כלוריד-נחושתי הינן מדדים אמינים לאנרגיות, בתנאי שכל המשתנים יבוקרו בקפידה. מחקרו גילה שתמיסות שטופלו ע"י מרפאים ב"הנחת ידיים" (שם לטיפול ב"הילינג אנרגטי") וכן דגימות הבקרה מתגבשות בתחילה בצבע ירוק; לאחר יומיים בטמפרטורת החדר ובלחות יחסית של 50% - דגימות הבקרה עדיין ירוקות אך התמיסות שטופלו - התגבשו בצבע טורקיז יפהפה.  מהו מקור ההבדל? ד"ר מילר חשד בשינויים החלים בתכונות המים. מחקריו מראים שההבדלים המובהקים ביותר נמצאו בלחץ פני המים ובכושרם לספוג אור אינפרא-אדום.  למדידת לחץ פני המים הוא השתמש במד-לחץ מסוג דו-נויי, מודל "פישר 20". הניסויים הוכיחו שהעברת האנרגיה הגדולה ביותר למים מתרחשת כאשר המרפא אוחז בשני חוטים מפלדת אל-חלד בקוטר של 1.5- מילימטר ומכניס את קצותיהם למים למשך 3 דקות. מתח הפנים של המים שנחשפו בדרך זו לאנרגיה מידי המרפא - משתנה באופן מוחלט.

ד"ר מילר הוכיח שניתן להשתמש בצמחים כאמצעי חישה לגילוי אנרגיות הקשורות בריפוי. במחקריו המוקדמים חיבר ד"ר מילר אלקטרודה לעלה של צמח-"פילודנדרון", למדידת תגובת העור הגלוונית שלו. החוטים חוברו דרך מגבר לרשם סרט נייר שרשם את התגובות החשמליות של הצמח. בכל פעם שהמרפא רק התכוון לבצע "שאיבת אנרגיה" (ניקוי שדה אנרגיה מקומי שלילי, ב"ביו-אנרגיה") נרשמו תנודות מתגברות והולכות- בהשוואה לקו הבסיס.

ד"ר מילר ממליץ, על-פי ממצאיו לעיל ורבים נוספים, לכנות את אנרגיית-הריפוי בשם "פארה-חשמל" ואת יחידת המדידה שלה בשם "וורול", ולהגדירה כאנרגיה הנדרשת להפחית את מתח הפנים של 100 מיליליטר מים מזוקקים ממצבו הרגיל (72.5 דין/ס"מ ב20- מעלות צלסיוס) ל10- דין/ס"מ - כתוצאה מחשיפה ביו-אנרגטית בת שלוש דקות.

פרופ' דולורס קרייגר, ph.D, הינה חוקרת רפואה ומרצה בבי"ס לאחיות באוניברסיטת ניו-יורק, בו מעורבות האחיות במחקריה. מונעת ע"פ מחקרי הריפוי ההוליסטי של ד"ר ג'וסטה סמית, המכהנת כיו"ר מחלקת מדעי הטבע בקול'ג "רוסרי-היל" שבבופלו, ושל ד"ר אנדריאה פוהריץ, מדען מחקר-רפואי וחלוץ חקר התופעות הביו-אנרגטיות בחלקי תבל שונים, הניחה פרופ' קרייגר כי אנרגיית החיות הביו-פלזמית היא אנרגיית חיים הנמצאת בכל מקום - בשפע כללי ומאוזן אצל אנשים בריאים, ובמחסור ו/או אי-איזון אצל אנשים חולים. בנוסף הניחה, על סמך מחקריהם של המדענים הר"מ ושל אחרים, כי אנרגיה זו היא חלק בלתי נפרד ממולקולות החמצן. עוד עלה בדעתה של הפרופ' שמחקר בהמוגלובין יהיה אולי לעזר להוכחה מדעית חותכת (ההמוגלובין הוא הגורם נושא החמצן בתאי הדם). פרופ' קרייגר ביצעה שלושה ניסויים. היא שיערה שערכי ההמוגלובין הממוצעים של קבוצות מחקריות שיבדקו לאחר "הנחת ידיים" יהיו גבוהים מערכי ההמוגלובין שלפני הטיפול. כמו-כן הניחה שבערכי ההמוגלובין של קבוצות הבקרה (שלא יקבלו טיפול) לא יחול כל שינוי. בניסוי הראשון, שכלל 19 חולים ניסויים ו- 9 חולים בקבוצת הבקרה, אושרה השערתה בדיוק של 0.01 (ממדי אנוש, סתיו 1972). בניסוי השני, שכלל בקרה קפדנית בהרבה של המערך המחקרי, השתתפו 46 חולים ניסויים ו29- חולים כקבוצת בקרה, התקבל לכך אישור מובהק - בדיוק של 0.001 (מערכות פסיכואנרגטיות, כרך 3, מס' 3, 1974).

אנו מתחילים להבין לאחרונה את תוצאות מחקריהם של המדענים הרולד סקסטון-בור ופ.ס. נורתרפ ("אוניברסיטת-ייל לרפואה"), שהחלו בשנת 1935, ואת המאמר שפרסמו באותה שנה בשם - "התיאוריה האלקטרודינמית של החיים". במחקרים שבוצעו משך שישים ושלוש השנים שחלפו מאז - הצליחו מאות מדענים במדינות רבות להוכיח שכל החומרים החיים עטופים בשדות אלקטרומגנטיים, המכונים "שדות-ל" (L-fields), המארגנים את החומר ושומרים על צורתו והרכבו. שדות אלו אינם ניתנים בד"כ לגילוי באמצעות חמשת חושינו, ועד לפיתוחם של מדי-מתח חשמליים הפועלים על עקרון שפורפרות-ריק - לא ניתן היה כלל להוכיח את קיומם.

היות והבנת מושג "שדות האנרגיה", המקיפים כאמור כל חומר דומם וחי, הינה מכרעת לחשיפת ה"מיסתורין" שאפף את הריפוי הביו/פסיכו-אנרגטי ושיטותיו ואת התודעה האנושית או הנפש עצמה, אביא בזאת את שני הדימויים הבאים:

גולשים רבים יזכרו ודאי את הניסוי הפיזיקאלי בביה"ס התיכון, על מגנט שהושם מתחת לדף נייר והתלמידים צפו פעורי-עיניים בשבבי הברזל שמעל הנייר, ה"מתארגנים" בהתאם ל"שדות" המקיפים את המגנט. בניסוי מתקדם יותר ניתן לראות אלקטרו-מגנט חזק השולח את "שדהו" ישירות מבעד לבשר, דם ועצמות של יד אנוש ו"מארגן" את שבבי הברזל. כלומר - הכוח המגנטי הוא כה חזק עד כי הוא גובר על כוח המשיכה ומחזיק את את שבבי הברזל בצורה מדויקת לאורך קווי הכוח של השדה המגנטי.

זהו בדיוק המצב לגבי כל אברי ומערכות גוף האדם. אם השדה האלקטרו-מגנטי סביב איבר כלשהו - הבה נאמר הכליה השמאלית - הינו מעוות, התאים בכליה לא יתחלפו בתאי כליה נורמאליים ובריאים. עיוות בשדה יביא לכך שאטומים ומולקולות שהוכנסו לגוף מן המים, המזון והאוויר יבנו תאים המנציחים את העיוותים של התא ה"חולה".

כשאוספים את חלקי ה"תשבץ" הענק של הריפוי-ההוליסטי, הביו/פסיכו-אנרגטי, רואים כיצד הידע הנ"ל - אודות השדות האלקטרו-מגנטיים של החיים - מתאים לפיסות התשבץ המכונות "ריפוי ביופלזמי", ריפוי ב"הילינג-אנרגטי", ריפוי ב"חשמל אורגני", "פארה-חשמלי" וכיו"ב.

המדען פרופסור וויליאם א. טילר, (ph.D) אוניברסיטת טורונטו, שימש יו"ר המחלקה למדעי החומר וההנדסה באוניברסיטת סטנפורד, משרת כיום כיועץ לממשלת ארה"ב בתחומי המתכות ופיזיקת המצב המוצק, מכהן כפרופסור בסטנפורד במחלקה למדעי החומר ועורכם של שני עיתונים מדעיים, מתמחה בין היתר בחומרים ביולוגיים ובפסיכואנרגטיקה, מנהל האקדמיה לפארא-פסיכולוגיה ורפואה (קליפורניה), פעיל כיום בפיתוח מיכשור אמין לגילוי ולמחקר שדות פסיכואנרגטיים - בנה באופן סכמתי את תורת המפתח המדעית, המהווה את אחד המפתחות המדעיים הראשיים להבנת הריפוי הביו-/פסיכואנרגטי לסוגיו (מפורטת בספר "מחידה למדע", ג'ורג' ווי. מייק), שעיקריה להלן:  האדם קיים בו זמנית בשבע-רמות שבכל אחת מהן מעורבות מערכות אנרגיה וחומר. אם נלך מן הגסה ביותר אל המעודנת ביותר נמצא את (ג) הרמה הגשמית שאנו חשים שאנו יודעים עליה משהו; את (א) הרמה ה"אתרית", המכונה במקור ע"י מדענים רוסיים - ה"גוף הביו-פלזמי"; את (רג) הרמה הרגשית (אסטרלית); את (מ1), (מ2), (מ3) - שלוש רמות המיחשב : (Mind) אינסטקטיבית, אינטלקטואלית ורוחנית, ואת (ר) רמה-נוספת של ה"רוח" ( רמת האיחוד/העליונה).

שבעת האלמנטים הנ"ל, ע"פ תורת-המפתח המדעית של פרופ' טילר, חודרים זה לזה, משולבים זה בזה ומסוגלים לפעול זה על זה בפעולה הדדית. ניתן להביאם לפעולה הדדית באמצעות ה"מיחשב", או מה שאנו מכנים מחשבות ורגשות, או ה"תודעה" (ברמת פיתוח מסוימת) - המסוגלת להביא לשינויים ממשיים בארגון המבנה - ברמות שונות אלו של החומר. 

פרופסור טילר מסביר: "באמצעות כוחות החשיבה ניתן ליצור מירקם שיפעל כשדה-כוח ברמה הבאה של החומר; שדה-כוח זה יארגן את האטומים והמולקולות לצורותיהם ברמה זו של חומר;  צורה זו של חומר, ברמה האתרית או הביופלזמית, היא במצב מסוים של ארגון ויש לה שדה קרינה משלה או שדה-כוח משלה - ושדה-כוח זה משמש כשדה לארגון החומר ברמתו הבאה (מבין השבע)  קרי - הרמה הגשמית הפיזית".

כלומר, כוחות אתריים - מביאים להתלכדותו והתארגנותו של חומר ברמה הגשמית". 

מובן שהמטא-מדע או המטפיזיקה - שעקרונותיהם הנ"ל ורבים אחרים מבוססים כאמור, כמובא וכמודגם לעיל על מחקרים מדעיים רבים ועל עובדות מדעיות מוצקות - רק מצטלבים עם מערכות-ידע קדומות ומאששים ו/או מוכיחים רק חלק קטן ובסיסי מהמידע העצום והרב - המוצפן והמפורט בתורת הקבלה - "המדע העליון".

ה"קבלה" היא מערכת תובנות אשר בין השאר יש בידיה לעסוק במהימנות בכל הבעיות הכרוכות בקיומנו מאז ומתמיד. אותן האנרגיות המתוארות לעיל ואשר מבוארות בהרחבה יתרה בתורת הקבלה הינן זמינות עקרונית לניתובנו-אנו בכל רגע נתון, זאת בתנאי שנדע להכירן, כיצד לשלוט בהן וכיצד להגיע ל"שליטה" נשגבת זו.

עכשיו יותר מתמיד - ב-מאה העשרים (עם המסעות בחלל, השעבוד לסמים, למין, למזון מלאכותי, לטכנולוגיה ממכרת, לתחרותיות והישגיות, הרס פוליטי, אטומי, כימי וביולוגי- פוטנציאליים וכיו"ב) - מתבהר הצורך בקיומה של מערכת עליונה, מקורית, תובנית, מוסרית ורוחנית כאחת, אשר תאפשר לנו להגדיר מחדש או בכלל - מושגים מהותיים שונים ורבים, החל מהבסיסיים כמו: טוב ורע, מותר ואסור, ועד למושגים כמו: אין, הוויה, יש, בריאה, רמות-בריאה, חומר, יקום, עולם, אדם, חי, צומח, דומם, בריאות, חולי, ריפוי ועוד אין-ספור מושגים מרכזיים מכל תחומי הקיום ורמותיו הרבות.

לימודי הקבלה חושפים בפנינו את סודות היקום, מהם אנו למדים על אופייה של המציאות האובייקטיבית שמסביבנו. אנו למדים שהרצון לקבל הינו המנגנון הבסיסי עליו מושתת העולם, על כל התופעות שבו, הן הגשמיות והן הרוחניות. הרצון לקבל מהווה בסיס לכל הבריאה ומשפיע על כל פרט ופרט אשר בארבעת המישורים שבה: "מדבר" (אדם), חי, צומח ודומם. לדוגמה: אבן, שהיא דומם (מן הדרגה הרביעית). בדומם הרצון לקבל הוא הקטן ביותר. לצורך קיומה של האבן כמעט שאין היא זקוקה לשום תלות בעולם הגשמי. כלומר, אין האבן דורשת דבר להבטחת המשך קיומה. לעומת זאת - עצם קיומה של האבן מעיד על מידה-מסוימת של רצון לקבל. ככל שאנו עולים בסולם ההתפתחות אנו עדים לקיומה של תלות הולכת וגדלה בעולם הגשמי החיצון, כאשר שיאה של תלות זו בא לידי ביטוי אצל האדם - אשר לו מידת הרצון לקבל הגדולה ביותר בכל הבריאה. 

לאדם הרצון לקבל הגדול ביותר - לא רק לדברים גשמיים, אלא גם לדברים מופשטים כמו שלווה, אהבה, אושר, סיפוק, הכרה, כבוד וכו' - ומכאן שורש בעיותיו הכלליות והבריאותיות בפרט, הנובעות מן הפערים (העצומים לפעמים) בין הרצון לקבל ובין הבלתי-מושג או הנמנע בפועל, בין הרצון לקבל ובין הרצון לתת או הרצון לקבל על מנת לתת (שהוא הדרגה הגבוהה והטהורה של הרצון לקבל).

הקבלה היא למעשה תורה המציעה לנו את הידע האולטימטיבי על הסיבות המקוריות לקיומנו ועל שורשיה של כלל המציאות (עלינו לזכור שזהו רק חלק קטן מחכמתה).

על אף הגידול ב"חזרה-בתשובה" והשפעת החסידות, במקביל להתעניינות המדעית והאקדמית בקבלה, עדין ניתן לאומר כי הבורות שולטת בהתייחסויות השונות אליה.

מצב זה החל להשתנות כאשר רבי יהודה אשל"ג, זצ"ל (1886-1955, מקובל מפורסם המוכר כנחשון בקבלה המודרנית ומפתח הגישה להבנת ה"שיטה-הלוריאנית") סלל דרך חדשה להבנת כתבי האר"י ז"ל (מייסדה של ה"שיטה-הלוריאנית" בקבלה ומגדולי המקובלים).  בספר הלימוד שלו הכולל 16 כרכים והנקרא "תלמוד עשר הספירות" הוא תאר שיטה הגיונית בה העביר באמצעות סמלים, מפות וציורים את תמצית העולם המטפיזי. בספר מוצג בין השאר היחס הקרוב ביותר בין תחומי הגשמי והרוחני - הפיזי והמטפיזי. במשך חייו של הרב אשלג התגלו תגליות גדולות בעולם המדע; תגליות שהרסו תיאוריות מדעיות מקובלות אשר עד אז תארו יציבות, קביעות ותכלית ביקום. המצבה הגדולה ביותר של תקופה מדעית זו - "תורת היחסות של אינשטיין" - הביאה לעולם הגשמי את העובדה - שזמן, תנועה ומקום, אינם גדלים קבועים אלא תלויים באנרגיה!  עובדה אשר היתה ידועה למקובלים זה מאות בשנים.

המודעות ההולכת וגוברת בין המדענים כי קיימות מגרעות בשיטה האנליטית של המדע, וכן הנכונות לדעת כי קיימת אחדות והתייחסות פנימית בין מערכות פיזיקליות וביולוגיות - נתנה דחיפה חדשה לעולם המטפיזיקה, המיסטיקה - ובמיוחד לקבלה.

אנו עדים כיום לצמיחתן של שיטות רבות בהן מוצגות דרכים מסובכות ומתוחכמות לאיסופו ולניתוחו של מידע אשר מקורו בשטחים המגוונים של המדע והטכנולוגיה. מנקודת ראותה של הקבלה - כל עוד השיטות הנ"ל אינן נלקחות בחשבון כחלק אינטגרלי מהמבנה הכללי של היקום, הן נושאות בחובן תקוות שווא. זאת מאחר והעולם הגשמי בו מיקד המדע את מעייניו הינו עולם של "מסובבים" או "עלולים" (תוצאות חיצוניות, בלשון קבלית), ואילו הסיבות המקוריות - חבויות "מעל" או "מתחת" פני-עולם זה, ושורשן בתחום המטפיזיקה. (בעיוות מה של המילה מטפיזיקה = מתה-פיזיקה - ניתן לרמוז כי אין לשפוט ולמדוד את התופעות בעולם המטפיזי ע"י כלים ומושגים מהעולם הפיזי-הגשמי.

ביסודה של השיטה המדעית קיימות מספר הנחות התומכות בתכליתיותה - והעיקרית  שבהן היא הטוענת שכל היקום "מסודר" והוא מציית לחוקים של סיבה ותוצאה. אך אף אחת מהנחות אלה (אשר בלעדיהן המדע אינו יכול להתקיים) לא תוכל להתאמת ולהתממש בלא התקדמות אל ההכרה העמוקה בקיומן של דרגות קיום בלתי-גשמיות המהוות את הסיבה.

הגבלה נוספת בתוך ההגבלה הרצונית של המדע לדון בעולם גשמי בלבד הינה שימת גבולות וסייגים להיקפה של השיטה הנבחרת בכל שטח משטחי המדע (ראה הגדרת "מדע" לפי מילון אבן שושן: "מדע - מחקר שיטתי במקצוע מסוים, מאורגן ומבוסס על עובדות, תצפיות או ניסויים שסוכמו לחוקים, לכללים ולאמיתות"). כלומר, כגוף העומד בפני עצמו, אין השיטה המדעית מסוגלת "לברוא" רעיונות חדשים. על-כך כתב המדען מקס פלנק: "כאשר חלוץ במדע שולח קדימה קצות אצבעות לגשש באפלה - עליו להיות בעל דמיון-חי, מבריק ובעל תפיסה מיידית - מאחר ורעיונות חדשים מעולם לא נבראים מתוך היקש אלא ע"י דמיון אומנותי יוצר". אם כך, ללא היסוד הכפוף לדמיון אין מטרות המדע ניתנות להשגה. אך כיצד יכול המדע להיות "מדעי" אם הוא תלוי ב"דחיפה" או במניעה המוגדרת כ"לא מדעית" לפי אחת מהנחות היסוד (הנ"ל) העיקריות שלו עצמו?

בקבלה, לעומת המדע, אין הפרדה בין ה"צורה" הגשמית והמטפיזית. התמונה המוצגת לפי הקבלה היא שלמה וכוללת בתוכה באחדות-מפורטת את שתי ה"צורות" - כמערכת בעלת קשר הדדי בין מרכיביה. הפרדה זו בין ההשלכות של גופנו הגשמי לבין המהות הפנימית חבויה בשורשו של ההבדל העקרוני שבין הגישה המדעית לבין גישתה של הקבלה. המדע שואל כיצד קיים משהו במגבלות של ממדי זמן, תנועה, מקום וסיבתיות בלבד, ואילו הקבלה מרחיקה לכת בהציגה את השאלה מדוע קיימים דברים בכלל. לאחר הצגת נקודה זו יש לציין כי מדע בין-ימינו, מוסדות-מדעיים, פקולטות, אוניברסיטאות ומדענים רבים בהווה וגם בעבר צועדים ומתקדמים (כפי שאכן מובא ומוצג לעיל, במרכז פרק זה) לקראת ההכרה בקיומם של שטחי לימוד אשר אינם נשלטים ע"י הזמן, המקום והתנועה. ההתרכזות וההתבוננות בתגובות ההדדיות הנתמכות ע"י נוסחאות ומשוואות פינו וממשיכות לפנות את מקומן המוחלט ללימוד ובחינת שינויים שונים, דקים כעבים, הבלתי-מוגדרים במושגי העולם הגשמי החושי, ובכך הולכת ומתגבשת הבנת הקהילייה המדעית כי בסופו של דבר (או יותר נכון בתחילתו) אין המציאות הגשמית מייצגת את המילה האחרונה בגילויים המדעיים.

ההסבר לקיום, כפי שמובא ב"זוהר", מדגיש לא רק את הקוטביות שבמציאות, כמו למשל מושגים של זמן לעומת חוסר-זמן או מושגי תנועה לעומת חוסר-תנועה, אלא אף מציין את מקומו ותפקידו של האדם - כגורם סיבתי בכל התופעות שביקום. כאן אנו מוצאים תאור של המדען - המהווה חוליה חיה בשרשרת של חשיפה וגילוי; שרשרת אשר נמתחת מהידיעה שבכוח ועד להוצאתה לפועל עלי אדמות.

מנקודת מבט זו, המדען מהווה חלק מהיקום - כמו תגליתו. למעשה המדען הינו חלק בלתי נפרד מתגליתו, מאחר שבתהליך הגילוי הוא מהווה צינור לגילוי הידע אשר בתגליתו. אך השאלה עומדת עדיין בעינה: האם ניתן להגיע אל המטרה הסופית של האמת המוחלטת? ואם כן, כיצד יכול האדם להתקדם בדרך למשימה זו?

נענה על שאלה זו בעזרת דוגמה פשוטה מחיי היום יום: -  אנו שותלים זרע של עץ תפוחים ואנו מניחים, בהסתמך על חוקי סיבה ותוצאה, כי צפוי לגדול עץ ועליו יצמחו פירותיו. השתלשלות דומה של סיבה ומסובב מתרחשת בתחום המטפיזי - בו היחס של סיבה ומסובב מתרחש בלא שניתן יהיה לעקוב אחר השתלשלות זו בעזרתו של אמצעי גשמי כלשהו.

ה"קבלה" מלמדת אותנו על דרכי פעולתו של העולם הבלתי נראה, על מבנה האדם, על פעולותיו, השפעותיהן ותוצאותיהן. אנו למדים על "עילה ועלול" - "שכר ועונש". הידע על פי קבלה מאפשר לנו להכיר את הדרכים בהן כל התהליכים המחדשים את הבריאה ביקום נובעים במקורם - מהבורא שהוא שורש כל הבריאה וע"י נאצליו. זאת כדוגמת זרע העץ, אשר הבאתי לעיל, בו רשומה כל השתלשלות העץ לפרטיה בצורה נסתרת, מבלי שתראה או תימדד הלכה-למעשה, אך בסופו של דבר היא יוצאת אל הפועל בצורה גשמית מלאה.

בעולם הגשמי יכול מדען לגלות את התגובה ההדדית שבין יסודות מבלי להבין ו/או לדעת את מהותם של היסודות שנטלו חלק בתגובה. שורה של משוואות ונוסחאות יכולה לבוא לעזרו בתאור התגובה שהיא תוצאה או סיבה, מבלי שום יכולת לחשוף את הסודות הפנימיים ביותר של הסיבות לתגובה. זהו תפקידה של הקבלה בהקשר זה - להוות גשר בין העולם הגשמי השואל כיצד, לבין העולם המטפיזי השואל למה/מדוע. שפת הקבלה היא שפת האדם; היא מאפשרת לכל אחד מאתנו להעריך ולהבין את עומק חכמתה לפי עומקו הוא.

קיים הבדל נוסף בין קבלה למדע, הבדל המעיד בפני עצמו על התופעה אשר בגללה אנשים חושבים כי קבלה הינה מסובכת ובלתי מובנת ביחס למדע. ניתן להבין הבדל זה ע"י התייחסות לקשרים הקיימים בין דברים:

 כאשר אנו באים להבחין, למשל, בין שני עצמים או מקרים ואיננו רואים כל קשר ביניהם אנו טוענים שהם אינם סמוכים ושהתרחשותם או נוכחותם יחד הינה - מיקרית. פירושה השורשי של המילה "מקרה" הינו גם בעל משמעות-הפוכה לזו המקובלת בטענה שהמקרים התרחשו במקרה.  פירוש זה אף אומר כי שני המקרים אכן קרו יחד, בו-זמנית (בתורות המזרח, פירוש המילה "קרמה" (KARMA) הוא חוק הסיבה והתגובה, כלומר - היפוכו של המושג "מקרה". עובדת האותיות העבריות הזהות אך ההפוכות של שתי המילים מעניינת ומפתיעה ביותר).

לימודי הקבלה מראים שהמשמעות השניה - פרט להיותה המשמעות המילולית - הינה גם הפירוש האמיתי, מאחר ששני מקרים או יותר שקרו יחד בכל מימד שהוא (זמן, מרחב, מחשבה וכו') אכן קשורים זה לזה (ראה כדוגמא נוספת את משמעות המילה "חלף", במבוא הכללי לחוברת זו).

ה"קבלה" אם-כן מתייחסת אל אשר הינו בעל וחסר צורה. חכמתה הנשגבת נותנת לנו כאמור את  הבנת השורש והמהות של כל המרכיבים אשר בונים את העולם והאדם. נוכל לראות שהפעולות הנובעות מכל המרכיבים אינן חורגות לעולם מן הנמצא בשורש, לפי העיקרון האומר שהענפים (תוצאה/תגובה - "מסובב"/"עלול") והשורש (סיבה - "עילה") חייבים להיות תמיד בהרמוניה. ההרמוניה צריכה להישמר בכל דבר ועניין עלי אדמות ובפרט באדם שהוא, כאמור, הנברא המורכב ביותר.

 עיקר ההרמוניה אמור להישמר בין שני כוחות בסיסיים (בעלי כוחות-משנה רבים בכל מימד). אם נתבונן בבריאה ממעלות הספירות נראה את עולמנו כמורכב כולו מניגודים, כגון: רוח וחומר, טוב ורע, שמחה וסבל, בריאות וחולי, שלום ומלחמה, אור וחושך וכיו"ב, שהינם כוחות מנוגדים-משלימים. החוקיות שבפעולתם ועצם נוכחותם של כוחות אלה, החיובי והשלילי, מתגלה למעשה אך ורק כתוצאה מהריאקציה בינהם. במושגים הקבליים - האור והחושך, כמו הטוב והרע, הינם מטעני אנרגיה מנוגדים ושקולים המושכים זה את זה ומבטלים האחד את פעולת משנהו או יוצרים מצב של מאזן כוחות. כלומר: גוף הטעון אנרגיה שקולה באופן סטטי נחשב לניטרלי או כחסר מטען, בדיוק כמו בחוקיות הפועלת באנרגיה חשמלית. לפיכך גם את הרע והשלילי יצר הבורא לתכלית מסוימת הקשורה בתכנית הבריאה הכללית ואין לייחס להם, כעקרון, ציון ערכי של טוב ורע על-פי אמות המידה המוסריות המקובלות.

ההשקפה הדואליסטית (תורת השניות) מופיעה גם בפילוסופיות ובדתות שונות ומתגלמת בצמדי-מושגים כגון: "הבלתי-מוגבל והמגביל" (בתורה הפיתגוראית); "יאנג ויין" (בפילוסופיה וברפואה הסינית); "עולם האידיאות והעולם החושי" (בתורתו של אפלטון); "חומר וצורה" (במשנתו של אריסטו) או "גוף ונפש" (במשנתו של דקרט).  בקבלה, שלא כבתורות אחרות, קיים מושג/מימד אנרגטי מהותי נוסף - והוא המגדיר והמהווה את תחום האמצע ומשמש כיעד המסמל, המאזן והמווסת באופן ברור ומעשי את הכוחות המנוגדים השונים והמקשר ביניהם. לפיכך, הדרך להגיע לאותו איזון פרטני ולהרמוניה המיוחלת - ברורה, תכליתית ופרקטית לאין שיעור - ע"פ עקרונות הקבלה.

אם-כך, בהקשר לבריאות-האדם ושלמותו, הרי שהדרך להביא לאיזון בין הכוחות החיוביים והשליליים, המתחלקים לשורה ארוכה של ניגודים ברמות וברובדי האדם, היא סוד הריפוי-ההוליסטי במקור

בקבלה קיימות תובנות ברורות על מהות האדם ומבנהו הנקבי, הזיכרי, הפיזי והנפשי. כללית - נתפס האדם בקבלה ובתורה באופן הוליסטי ביו-אנרגטי, כ"כלי" ("ביו") מורכב - וכ"אנרגיה" מורכבת הזורמת בתוכו. אנרגיה זו (ה"נפש" או ה"נשמה"), הנקראת בלשון הקבלה באופן פרטני ראשוני: "נרן"חי" ובאחדות: "צלם", זורמת בהרמוניה בתוך גוף האדם אל תוך מערך פרקטלי של אפיקי קיום, הקרוי קבלית בשם "עץ החיים", המכיל בין היתר שבע רצועות גוף רטיטתיות (הילות) (ראה ממצאיו של המדען פרופסור וויליאם א. טילר (ph.D)  מאוניברסיטת טורונטו, בפרק זה לעיל) ועשר תחנות או עשרה מרכזי אנרגיה הקרויים "ספירות" ("צ'אקרות" בשפת רפואת המזרח ההוליסטית הרגילה, 7 במספר), כשכל אחד ממרכזים אלה אחראי על תפקודם הכללי של מספר מסוים של איברים, תכונות ופעילויות כימו-פיסיקליות אנטומיסטיות בגוף הפיזי, למרכיביו, ו/או על מספר ורבדים ורמות מודעות והכרה בגוף הנפשי המטפיזי, למרכיביו ומחולק גם הוא לעשרה מרכזי משנה המתחלקים למרכזים מוקטנים נוספים וכן הלאה עד למיפוי פרודתי "מיקרו-אטומי" ועד אין-סוף. העברת, ניתוב ותיעול האנרגיה, לסוגיה, בין המרכזים מתבצעת באמצעות מערכת סימטרית של עשרים ושניים "צינורות-שפע" ("מרידיאנים", בלשון רפואת המזרח ההוליסטית הרגילה, 14 במספר) ועל-ידי סיסטמה המשכית של חלוקתם לצינורות משנה או תת-צינורות - עד למיפוי ולבידוד כל תא-גוף פיזי או תא-רובד מטפיזי-נפשי באדם ובעל החי, ושוב, לפרודות - עד אין-סוף. ה"אין-סוף" בתורת הקבלה (וע"פ ה"גימטרייה") - הוא אחד מכינוייו הרבים של הבורא-יתברך, שיצירתו - האדם - היא היצירה המורכבת והמסודרת ביותר עלי-אדמות, ואת מבנה יצירה זו, הפרטני, המקורי והמהימן ביותר שיכול להתקבל על בינת האנוש - כפי הגבלתה מגדירה הקבלה בשם "עץ החיים" (שחלק ממנו מתואר לעיל). זהו אם-כן העץ המתאר וממפה כאמור את תרכובות גופו ונפשו של האדם, תוך הצבעה מפורטת על התגובות ההדדיות והזרימה הדו/רב-סיטרית של חלקי הגוף השונים בינם לבין עצמם, את התגובות ההדדיות והזרימה הדו-רב/סיטרית של רובדי הנפש השונים בינם לבין עצמם ואת מכלול האינטראקציות והאינטגרציות האפשריות בין מערכת חלקי הגוף למערכת רובדי הנפש בדיסציפלינות השונות.

עליונותה של תורת הריפוי ההוליסטית-הקבלית (הכוללת את מורכבותה, יסודיותה אמינותה, דייקנותה ומקוריותה) בפרט ושל תורת הקבלה בכלל על פני תורות, תובנות ומערכות ידע אחרות עומדת לה קודם-כל על-פי יסוד עובדת היותה שונה מהן מהותית בכך שאינה מדיום חלקי, שרירותי, הסתברותי, מסקנתי, מדעי - המתבסס על תצפיות מחקריות וניסיוניות בלבד ו/או שמקורו בידע האנושי הסובייקטיבי המוגבל; אינה פרי פיתוח, שינוי או ידע של תורות ותובנות מיסטיות/דתיות אחרות כלשהן ואינה נושאת זיקה כלשהי אליהן (אלא הן אליה), כי-אם ידע הבורא האלוקי - הישיר והמקורי, הקדום לכל והראשוני ביחס לכל ממצא, ידע או תובנה כלשהם, שתמונת האדם והיקום המתקבלת ממנו היא מלאה ומושלמת. ידע שהוא תורה האוצרת בתוכה שפע, עוצמה והיקף על-גבולי של גילוי אור וצפונות העולם, שנתגבשה לתורה אחת - ה"קבלה" - הידע התובני או המדע העליון השופע מהמקורות העליונים - על מבנה האדם - כמיקרו-קוסמוס המקביל למבנה היקום והעולמות העליונים כמקרו-קוסמוס.

לפיכך,  בתוקף היותה הנגזר התובני העליון או דרגת ההבנה הרביעית - העליונה של התורה והתנ"ך ("פרד"ס" - 1. פשט, 2. רמז, 3. דרש, 4. סוד) מהווה תורת הקבלה את המקור הראשוני, העוצמתי, השלם והמדויק ביותר ביחס לכל "מקור" תורת-ריפוי אחרת (הדומה לה או השונה ממנה), כשם שהתנ"ך מהווה מקור ראשוני וקדוש לפתוח הדתות המונותיאיסטיות: הנצרות ("הברית החדשה") והאיסלאם ("הקוראן"). 

 

מקורות:

מתוך סדרת החוברות המקצועיות "הפסיכותרפיה והרפואה ההוליסטית - ככלל וע"פ תורת הקבלה"

נכתבו ע"י ירון אלוני 2000 © כל הזכויות שמורות

 

חזור לראש הדף>>

========================================================

 על הקשרים בין פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, פסיכואנרגטיקה וחכמת תורת הקבלה:

התפתחות הפסיכולוגיה מוכיחה את התפתחות התודעה האנושית. התפתחות התודעה מתרחשת

למעשה כאשר יש קשר עם  ה"על-מודע", וזו למעשה המטרה הסופית (האידיאליסטית) של

הפסיכולוגיה המודרנית, מטרה הזהה לתכלית קיום האדם ע"פ התורה והקבלה.

על הקשרים בין פסיכולוגיה, פסיכיאטריה, פסיכואנרגטיקה מערבית ותורת הקבלה

הבסיס לפסיכולוגיה היה מאז ומתמיד הקשר של האדם עם עצמו דרך ה"תת-מודע" שלו. בשלב מתקדם יותר - הקשר שלו עם החברה, ובסופו של דבר - הקשר שלו עם היקום (עם הבורא, מבחינת הקבלה). הזרמים הראשונים בפסיכולוגיה התמקדו רק בכישוריו של האדם, אך הזרם האחרון - ה"פסיכוסינטזה" שואף להתפתחות גדולה יותר, ל"מודעות קוסמית", להתנסויות במסגרות רוחניות וקשרים פארה-נורמאליים, שהם למעשה מצבים בתחום המיסטיקה, הפאראפסיכולוגיה, וכמובן - בתורת הקבלה (ראה הרחבה על ה"פסיכוסינטזה", בהמשך פרק זה).

נסקור תחילה את עיקרי תורותיהם של כמה מאבות הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה היישומיות בנות-זמננו ואת קשריהן לעקרונות הפסיכולוגיים והפסיכיאטריים - האנרגטיים הכלולים בחכמת תורת-הקבלה:

 זיגמונד פרויד, אבי ה"פסיכואנליזה", עסק בתכנים המודחקים שבתת-מודע. הוא דימה את התודעה לקרחון שהחלק הקטן שבו מצוי מעל פני השטח והוא מהווה את יסוד ההכרה, ואילו המסה העיקרית שלה נמצאת מתחת לפני המים ומהווה את אזור התת-מודע, כשבתחומו נמצאים הדחפים, הרגשות המודחקים והכוחות השולטים על המחשבות ועל המעשים של בני האדם. מושגים מרכזיים בתורתו של פרויד הם ה"אגו", ה"איד" וה"סופר-אגו". התפתחות פיזיולוגית, תסכולים, קונפליקטים, איומים על ה"אני" ודיכוי דחפים אינסטינקטיביים המודחקים אל התת-מודע גורמים, ע"פ פרויד, לאנרגיה נפשית אצורה ועצורה הנחסמת בגינם ומביאה למצוקות ולבעיות  נפשיות. הפסיכואנליזה היא אחד האמצעים לחשוף, לשחרר ולטהר את התת-מודע - המהווה מאגר אין-סופי של חוויות, הכולל את כל מה שעברנו בחיינו הנוכחיים והקודמים והמכיל את כל החוויות הנשגבות כמו-גם את כל הכאבים והטראומות. 

תלמידו של פרויד - קרל יונג, הרחיב את מושג ה"תת-מודע האישי" והוסיף לו את התת-מודע הקולקטיבי או האוניברסלי ("דעת-תחתון", בלשון הקבלה). גם הוא פיתח את תורתו מתוך מושג ה"תת-מודע", כשחשיפת התת-מודע היא אמצעי ולא מטרה בפני עצמה. התפתחות התודעה/הנפש מתרחשת, ע"פ יונג, כאשר יש קשר עם העל-מודע.

יונג כלל בתורתו את ה"אגו" - המודעות העצמית ("דעת" או "בינה", בלשון הקבלה), את ה"תת-מודע" - הבנוי מחוויות שהיו מודעות בעבר אך הודחקו, "נשכחו" או שהתעלמו מהן בשל הסבל הכרוך בזכירתן, ואת ה"תת-מודע הקולקטיבי" (שניהם נכללים בהגדרה הקבלית "דעת-תחתון") - שהוא מצבור הזיכרונות העובר על האדם כירושה מהעבר של אבות אבותיו, הכולל את התקופה הטרום-אנושית והחייתית ובו מצויים זיכרונות שהצטברו כרצף של חוויות שחזרו על עצמן שוב ושוב במשך דורות רבים, הקרויים - "ארכיטיפים" (אבי טיפוס, מעין תבניות רעיוניות אוניברסאליות בלתי מודעות הרוויות עוצמות רגשיות והיוצרות תמונות או דימויים המתאימים להיבט מסוים שה"אני" המודע שרוי בו למעשה; ה"פרסונה" (ראה הגדרתה בתיאור המשולש השלישי של אילן הספירות הקבלי הפסיכולוגי, בהמשך פרק זה); ה"אנימה" (Anima) - שהיא הארכיטיפ הנשי בגבר ("גבורה ד-חסד", בלשון הקבלה) וה"אנימוס" (Animus) - הוא הארכיטיפ הגברי שבאישה ("חסד ד-גבורה", בלשון הקבלה). ארכיטיפים אלה - לו זו בלבד שהם האחראים לכך שבני כל אחד מהמינים מפגינים קווי אופי של בני המין השני, הם גם פועלים כתמונות קולקטיביות הממריצות כל מין להגיב ולהבין את בני המין השני. במילים אחרות, תכונות "נשיות" בגבר יסייעו לו להבין את האישה ולהיפך; ה"צל" - ("מלכות ד-מלכות", בלשון הקבלה) - מהווה את האינסטינקטים החייתיים באדם, שעברו, ע"פ יונג, מדפוסי-חיים קדומים במהלך ה"אבולוציה" (עליית החומר אל הרוח, ע"פ הפילוסופיה הקבלית) ומביא ליצירת מחשבות, רגשות ומעשים לא נעימים ובלתי מקובלים בחברה בת-ימינו.

יונג ראה את התת-מודע כממלכה נרחבת של אנרגיה-נפשית שממנה נובע ה"אגו" המודע, המסרב להכיר בנוכחותו, וטען כי ההתפתחות היא תוצאה של יחסי הגומלין בין המודע והתת-מודע, בין הרציונאלי והאי-רציונאלי (או בין תפקודיהן של של האונות - הימנית והשמאלית במוח, שעיקריהם יפורטו בהמשך). (מתוך ספרו של קרל יונג, "אינטגרציה של האישיות").

הרעיון המרכזי בתיאורית האישיות של יונג הוא תפיסת האישיות כמבנה דינמי בעל התפתחות מתמדת. כלומר שההווה אינו נקבע רק על-פי העבר (סיבתיות), אלא גם על-ידי העתיד (תיאולוגיה), ובכדי להבין את האדם - יש להתבונן בעברו והן בעתידו, המקושרים. רעיון זה, השייך למעשה לאחד מעמודי התווך הפילוסופיים של הפסיכולוגיה הרשמית היישומית, חופף למעשה לעקרונות ה"סיבה והמסובב" או ה"עילה והעלול" הקבליים, המאחדים עבר, הווה ועתיד.

אדלר (Alfrd Adler), פסיכיאטר אוסטרי יהודי, אבי תורת הפסיכולוגיה האינדיווידואלית וטובע המושג "תסביך-נחיתות" (החל דרכו בחוג של זיגמונד פרויד), טען כי האדם פועל קודם-כל בגלל צרכים ומניעים חברתיים וכי בני-האדם הם יצורים חברתיים מטבעם. בתורתו של אדלר מודגשת האינדיווידואליות - השאיפה להגשמה חברתית. ערכו של האדם נקבע על-פי מידת תרומתו להתפתחותה הנאותה יותר של החברה האנושית והיקום. תיאוריה זו מוצאת בסיס בתורת הקבלה - המציבה את בני-האדם כניצוצות-פרודים הנובעים מחלקי ומרמות הוויתו השלמה של "אדם הראשון", שהיה הנברא הראשון, השלם והעליון, שפורק ונותץ תוך פירוד מרכיביו וחלקיקיהם - ל"פרודות" המיועדות להגשים מחדש כל-אחת את עצמה על-ידי פיתוח מודעותה מחדש ולמלא את ייעודה במערך הקוסמי בשלבים, וזאת - על ידי אפשרות הבחירה בין טוב לרע ,באמצעות כוחות הדחף הנובעים מלחצים ומניעים חברתיים וקיומיים כלליים, כגון יצר-הקיום וההישרדות, יצר-המין, יצר השאיפה למקובלות והיטמעות חברתית, יצר רצון ההכרה בערך הפרט וכיו"ב - כל אלה תחת מגבלות המוסכמות וחוקי המוסר וההתנהגות החברתיים והערכיים השונים, ועל-ידי כך להביא ל"איחוד" מחודש עם הבורא והבריאה הכללית - השרויים בהעלם - ב"עולם".

פריץ פרלס (Fritz Perls) ותרפיית ה"גשטאלט" (שפירושה בתרגום חופשי - מכלול של חוויות ורגשות) מעמתים את  האדם עם בעיותיו (המודחקות) בהווה - בעיות שמעולם לא נחוו בשלמותן ולכן לא נפתרו.

הפסיכיאטר אלכסנדר לוין (Levine), קבע, ובצדק, שכל הבעיות הנפשיות באות לידי ביטוי במבנה הגוף ובתפקוד הרקמות, ולפיכך - ההליכה, היציבה, הבעות-הפנים וכתב-היד הם מפתחות להבנה ולניתוח אישיותו של האדם. (חלקם מעוגנים כשיטות אבחון בתורת הקבלה).

תורת ה"לוגותרפייה" של ויקטור פראנקל (Frankl) מביאה את המטופל לחוות בעצמו את המשמעות והיעוד של חייו ולהתעמת עם ריקנות חייו. האסכולה הצדדית בפסיכולוגיה, הנקראת "אקטואליזציה" (Actualisation), שמפתחיה הם ראלף מצנר (Metzner) וניקולאס רואריך (Roerich), טוענת שהאדם הוא ישות אנרגטית-קוסמית - השואפת להפוך את התת-מודע שלה למודע על-ידי סילוק דימויים ומנגנונים שליליים החוסמים את זרימת האנרגיה המהווה אותה. חסימה בזרימת האנרגיה גורמת לאי-נעימות, אך חסימה קשה תגרום למחלה.

בשנת 1882, עם היווסדות החברה הבריטית למחקר נפשי הוליסטי ועם הקמתה הסמוכה של החברה האמריקאית לחקר הנפש, החל המחקר המדעי החלוצי של שני הארגונים הנ"ל בנושאי הפסיכו-אנרגיה, הביו-אנרגיה, ההיפנוזה, הטלפתיה וכיו"ב. יכולתם המדהימה של מטופלים השרויים בטראנס היפנוטי לזכור ו/או להעלות פרטי-פרטים מחייהם בהווה או מאירועי חיים שנשכחו מהם זה מכבר - הביאה את זיגמונד פרויד לבניית ביניינו הפסיכואנליטי - שממנו מסתעפים ענפים נוספים של הפסיכולוגיה המודרנית.

על-פי אדגר קייסי (Edgar Caycee), פסיכותרפיסט מצליח שריפה מאות חולים על-ידי חשיפת תת-המודע וראיית חיים קודמים שלהם, גופנו הוא בבואה של חיינו בהווה ובעבר. לדעת קייסי, המחלה היא תהליך ניקוי שדרכו אנו משנים תבניות והרגלים שליליים בהם אנו מחזיקים בחיינו ו/או החזקנו במשך כמה גלגולי-חיים קודמים. רגשות הגורמים למחלות הם בדרך-כלל רגשות  בלתי מאוזנים מקובעים, כגון: אנוכיות, תוקפנות, קנאה, שנאה, טינה, תסכול, כעס עמוק, צער עמוק וכ"ד. הנפש "משלמת" את ה"קארמה" (חוק הסיבה והתגובה בפילוסופיית המזרח וחוק ה"סיבה והמסובב" בלשון הקבלה) דרך הסבל והכאב שבמחלה, ובכך היא מתנקה, מזדככת, מתאזנת ומתוקנת. לכן באמצעות שינוי בתבניות החשיבה, הרגש וההתנהגות - ניתן למנוע את הופעת המחלה שהיא למעשה - "הפתרון הסופי" - התוקף את בן-האדם באין כל מוצא אחר, כתוצאה ישירה וכתגובה לסיבה -  קרי הפגמים הבלתי מתוקנים באישיותו.

בדומה לכך - תורת ה"אסט" - המהווה שיטה פסיכותרפיסטית לשחרור האנרגיה הרגשית שבנפש. על-פי ה"אסט" הנפש היא הגורמת לכאבים או למחלות פסיכוסומטיות ואורגניות. אם לא חווים במודע רגש מסוים הוא מאוחסן בתת-המודע כזיכרון הגורם לבעיות.  הפסיכואנליזה המסורתית הייתה במטרתה - טיהור התת-מודע, אך בפסיכולוגיה הטרנספרסונלית מנסים לאחד את הגורמים השונים של ה"אני" ברמה גבוהה יותר של אחדות - שיטות העשויות אכן לטהר את התת-מודע וממלאות תפקיד חשוב, אך המטרה גם כאן היא להגיע לעל-מודע.

מייסד תורת הפסיכוסינטזה, הפסיכיאטר האיטלקי רוברטו אסאיולי (Assagiolly), הוסיף על מושגי ה"מודע" וה"תת-מודע" של פרויד את ה"על-מודע" (ספירת "דעת-עליון" או ה"כתר", בלשון הקבלה), או כפי שכינה אותו - "המודע-הגבוה". על פי אסאיולי, ובדומה לרובדי הנפש כפי שמובאים הם בתורת הקבלה, יש לפחות שני היבטים מקיפים לאישיות:  ה"אני" האישי - המתעסק בחברה ובעולם הזה וה"אני" הגבוה - הנמצא בחלקו ברמת ה"על-מודע" ומסוגל לתקשר עם ערכי-קיום גבוהים יותר, כגון: טרנספורמציה של ה"אני", אחדות, מודעות קוסמית ואקסטזה. הפסיכוסינטזה עושה שימוש, שוב - בדומה לפסיכותרפייה האנרגטית-הקבלית, במדיטציות ("התבוננות", בלשון הקבלה), במודעות גופנית, בהזיה מודרכת (פסיכו קיברנטיקה), בצלילים שונים ועוד.

פסיכולוגים ופסיכיאטרים שונים ניסו לנתח את העקרונות הקשורים ב"אילן-הספירות הפסיכולוגי" - הקבלי, תוך השוואתם למרכיבי אישיותו של האדם וחלקי נפשו השונים, כפי שמעוגנים הם בפסיכולוגיה ובמדע הפסיכיאטריה. נראה שקיימת מידה בלתי מבוטלת של תמימות דעים, למשל - לגבי מיקום ה"עצמי"-המוחלט בספירת "כתר" (הספירה הקבלית - הקוסמית והאנושית הגבוהה ביותר), או בחלוקת המוח האנושי לשתי אונות המחוברות בינהן במרכז - חלוקה המקבילה במדויק למיפוי הבסיסי של חלקי המוח ע"פ הקבלה (הקבלה ממפה את המוח לחלקים נוספים).

 חלק מתפקודי כל אחת מהאונות והמחבר בינהן, המפורטים בתורת-הקבלה מאז התגלותה, התגלו רק לאחרונה כממצאים מדעיים המוכיחים שכל אחת משתי האונות מתמחה בתפקודים המיוחדים רק לה. הגילוי התאפשר רק לאחר התפתחותם של ניתוחי הראש, בהם בוצעו ניתוחי הסרה או ניתוק של אונה אחת או של חלקים ממנה.  לפיכך נמצא שהאונה השמאלית של המוח מתמחה בכל מה שקשור בעיקר לשפה, בהבחנה בין דברים, עצמים וחומרים, פירוק ועיבוד נתונים לוגיים, עיקוב אחר ממדי הזמן, המקום והתנועה והסקת מסקנות המבוססות על הגיון ועל עובדות, שהיא האחראית על השימוש במספרים וניתוח כמותי, ובמהותה היא הגיונית, לוגית ולינארית. לעומתה - האונה הימנית מביאה למודעות דברים שיש להם קשר מינימאלי למילים ומספרים; היא מצרפת דברים יחדיו ליצירת שלימות, היא מבחינה בדמיון הקיים בין דברים והיא חסרה תחושת זמן ומקום. אונה זו אינה פועלת על-פי הגיון ועובדות, היא אינטואטיבית והוליסטית -  רואה דברים כשלמות אחת מידית וקולטת את התבניות ואת המבנים הכלליים.

האונה הימנית מפותחת אצל ממציאים, תגליתנים, הוגי-דעות, אמנים, סופרים ומיסטיקנים, ואילו השמאלית מפותחת יותר אצל הלוגיקנים והמבקרים. ראייה מרחבית, התבוננות, רגישות, יצירתיות, אינטואיציה, דמיון, חלימה ומחשבה כוללנית ומופשטת - הם מאפייני האונה הימנית. האונה השמאלית קשורה למודעות העצמית והגשמית, והאונה הימנית קשורה לתת-מודע - מאגר הידע האינטואיטיבי ולעל-מודע - מאגר הידע הקוסמי. שתי האונות קולטות את המידע - אך מטפלות בו בדרכים שונות. דבר זה מתבטא בדואליות של שתי גישות המשלימות זו את זו בהיותן שוות ברמת תפקודן.

הפסיכולוג רוברט אורנשטיין (Ornstein) טוען שרק אדם המבין את חשיבות השילוב והתיאום בין שתי האונות ישיג את המודעות השלימה. במצב זה שתי אונות המוח תימצאנה בקשר הדוק ואינטראקטיבי זו עם זו ותפעלנה בתדר זהה. בתנאים אלה יעמוד לרשות האדם מלוא הפוטנציאל של שתי אונות המוח, תהייה לו גישה בו-זמנית לאונה האנליטית - השמאלית ולאונה הימנית - האינטואיטיבית, העל-רציונאלית - החובקת כל.  אך כיוון שהמודעות העצמית מתווכת בין התת-מודע והעל-מודע ודרכה הם מבטאים את עצמם, הרי שהמטרה הסופית האבולוציונית - השגת העל-מודע והבריאות האבסולוטית -  לא תתגשם ללא טיהור התת-מודע מכל "חומרי הפסולת" שאסף בדרכו (כפי שיפורט בהמשך). התת-מודע הוא כ"ספוג" הסופג כל אובייקט, מכל מן וסוג, ללא אבחנה.

קרל יונג כתב: "הנפש מורכבת משני חצאים שיחדיו אמורים להיות שלם אחד, אבל המודעות העצמית והתת-מודע אינם יכולים להוות שלם אם אחד מהם מעוכב או ניזוק על-ידי האחר".

פעמים רבות אנו מצויים בהשפעת התת-מודע - הולכים כסהרוריים, עובדים כמו אוטומטיים ושבויים בסחרחורת של פעילויות המוח והרגשות. תשומת ליבנו מרוכזת לא בעבודה שאנו מבצעים או בעניין בו אנו עוסקים כי-אם בזיכרונות ובניתוחים טורדניים של אירועי-עבר, בתכניות לעתיד, במצבים דמיוניים, בתחושות רוגז או במתחים רגשיים (כל אלה בין היתר הם המכשולים שעלינו להתגבר עליהם כדי לאפשר לבריאות, לשלמות הכללית האבסולוטית ולעל-מודע להגיע אלינו). רק כאשר נהיה מודעים להם או נחווה אותם לעומקם ונפזר את האנרגיה שלהם נוכל להיפטר מהם ולבוא במגע שלם עם ה"אני" האמיתי שלנו (מעטים ביותר האנשים המגיעים לדרגה זו של הגשמה עצמית). אז יוכל האדם להסתמך יותר ויותר על הידע האינטואיטיבי המועבר אליו ישירות מהמקור הגבוה ביותר, הוא לא יהיה שבוי עוד רק בשאיפות אובססיביות ליוקרה, כבוד ומעמד, לצבירת רווחים אישיים, להגשמת האגו ולהשגת תענוגות חומריים - שאיפות המביאות, ברמות מוגזמות ובלתי מבוקרות, למצבי חרדה, פחד, מתח, כעס, תסכול, דיכאון, צער וסבל (מצבי נפש חולניים ההופכים עם הזמן למחלות אורגניות שונות) והוא יגלה שחיים אמיתיים אינם צבירה של עושר חומרי ופעילות בלתי פוסקת, כי-אם שלווה, שלום, אהבה ושמחה, וכי שפרט לתודעתו (נפשו/נשמתו) שום הישג חומרי וחיצוני עלי-אדמות אינו שייך לו ואינו נשאר עמו. לכן איזון, טיהור, זיכוך ובריאות-הנפש ופיתוח-המודעות - הן מטרות קיומו של האדם ב"פס-הייצור" הנקרא חיים, הן המהוות את תרומתו לאבולוציה, שפרושה האמיתי (הבלתי "דרוויני") הוא: עליית החומר - אל הרוח, ואת סוד בריאותו הפיזית השלמה. הקבלה מביאה, בין מרכיביה הרבים, את הדרכים הפרקטיות - העצמיות, הרפואיות והתרפיסטיות המביאות לאיזון המיוחל בכל רמת-מודעות ובין רמות המודעות השונות והמורכבות, ולאינטגרציה בניהן ובין הגוף הפיזי. 

"אילן-הספירות הפסיכולוגי" הקבלי - בנוי ביסודו על משולשים בהם מופיעות שתי תכונות מנוגדות - אופי הספירות שבצידו השמאלי נוכח אופיין של אלה שבצידו הימני - המתמזגות לנקודה שלישית, לאורך ציר התיכון של אילן-הספירות, המאזנת ביניהן.

ספר ה"זוהר” תיאר זאת כך: (הספירות) "ניאורים תלויים כולם זה בזה בשלושה ראשים, שניים משני צדדים ואחד הכולל אותם".

אישיות האדם מתוארת באמצעות אילן-הספירות כשהיא מחולקת לשלבי התפתחותה השונים - במבנה של משולשים - מבנה מאוזן. בהעדר איזון זה יווצר אפקט של "נדנדה", שיתבטא באישיות ובבריאות בלתי יציבה.

אילן-הספירות הקבלי ממפה אפוא את האישיות (בדומה למיפויו את הגוף הפיזי) לרמות מודעות שונות, בדרך יסודית ופרטנית - ע"י חלוקה למשולשים - כשבכל משולש מספר ספירות, ובין הספירות מקשרת ומחברת מערכת מורכבת וסימטרית של "צינורות-שפע" ("מרדיאנים", בשפת רפואת-המזרח) המחולקים גם הם למרכזי משנה וכן הלאה. רמות התודעה השונות הן בעצם כוח-החיים הרוטט בתדרים שונים, כלומר - האדם, הפועל במודעות או שלא במודעות, ברמת התודעה המצויה בו, למעשה מוביל את הויברציות והתדרים האופיניים לרמה זו - דרך המוח והמערכת העצבית. 

אפרט את המיפוי הבסיסי למשולשים, בדרך מצומצמת  כדלהלן:

המשולש התחתון - ממוקד כולו, ישירות ובעקיפין, בעולם הגשמי-הפיזי. (בהשוואה לשלבי ההתפתחות לפי התיאוריות הפסיכולוגיות השונות - הוא מקביל לשלב הראשוני בתהליך ההתפתחות הפסיכולוגית והתגבשות אישיותו של האדם). קדקודו של משולש זה מהווה את נקודת החיכוך הראשונית והמיידית של האדם עם העולם שמחוצה לו. בספירת הקודקוד נמצאים הרובד האינסטינקטואלי והליבידו, המתבטאים ביצרים הבסיסיים והראשונים איתם נולד האדם: יצר המין, האכילה וההישרדות. בבסיס המשולש התחתון שתי ספירות נוספות המרכזות את החשיבה הקונקרטית-מעשית שבאה לפתור בעיות קיומיות, החשיבה האינטואיטיבית והרגשות הראשוניים, החיוביים והשליליים כאחד, בהם מתייחס האדם אל עצמו ואל סביבתו: שמחה, כעס, רחמים, נקמה, פחד, חרדה וכדומה. ספירה נוספת במשולש משמשת כמעין קודקוד פנימי נוסף במשולש הבסיס וצופנת בחובה את התת-מודע הפרטי - אותם "חומרי הבניין" האישיותיים וניסיונות העבר המצטברים - המכוונים והקובעים את יסודות המציאות הפסיכולוגית של האדם. חלק ממבנה האישיות מורכב גם ממצבורי ידע וזיכרון אנושי טבוע - זה שהפסיכולוג קרל גוסטב יונג כינה בשם "התת-מודע הקולקטיבי". התת-מודע הקולקטיבי מכיל, לגישת יונג, ארכיטיפים של אמונות, תובנות ועמדות המשותפות לכל בני המין האנושי, בלא הבדל מין, גזע, דת או תרבות, והנובעים מהעבר האבולוציוני המשותף לכולנו. הארכיטיפים (אבי-טיפוס) משפיעים באופן בלתי-מודע על ההתנהגות, מופיעים בחלומות ובאומנויות של תרבויות שונות המנותקות לכאורה זו מזו. הדבר יבוא לכלל ביטוי, לדוגמא, בפחדים או פוביות - כמו מנפילה ממקומות גבוהים, החוזרת ומופיעה בחלומות או בחלומות בהקיץ והינה מאפיין כלל-אנושי; חרדות נטישה, קלסטרופוביה ופוביות אחרות; ארכיטיפים כגון ה"צל" - המייצג את הצד החייתי שבאדם; הבסיס ה"לגיטימי", המאוזן של ה"פרסונה" - המסכה המתארת את התפקידים החברתיים השונים שאנו עוטים על עצמנו והמופיעים באופנים שונים וברמות שונות בכל החברות והתרבויות (נושא זה יפורט בהמשך בתיאור המשולש השלישי של אילן-הספירות). כמו-כן מופיע בכל התרבויות ובדרכים מגוונות "ארכיטיפ האלוקים" - הכוח העליון והאבסולוטי, ההתגשמות המוחלטת והסופית של ה"רוח" המוקרנת לעולם.

אדם - שמבחינת התפתחותו הנפשית יוותר כל חייו ממוקד בתחום המשולש התחתון של אילן-הספירות הפסיכולוגי, עיקר יהבו יהיה בסיפוק צרכיו החומריים, ההישרדותיים - הבסיסיים. הוא יתמקד רק בהנאות החושים וחשיבתו תהייה מעשית, תועלתנית והישגית. אדם שכזה פועל ומופעל על-ידי דחפים ואמוציות, אין לו עניין לעסוק בנושאים אינטלקטואליים, נושאים שברוח, או בכל עניין אחר שמחוץ לגבולות עולמו הפרטי-הישרדותי.

המשולש השני - מציין שלב נוסף בהתפתחות האישיות ומהווה את מודעות ה"רוח", הכוללת עקרונות אישיותיים נעלים ומעודנים יותר ואידיאלים המדריכים ומנתבים את חיי ה"נפש" הכלולים במשולש התחתון. זו באה בדרך כלל לידי ביטוי עיקרי (ברמה זו או אחרת) בשליש השני לחיים, אם-כי ישנם כאלה שאינם מגיעים לשלב זה של התפתחות באופן ממשי ו/או כמעט בכלל ונותרים בעיקר בתחום ארבע הספירות הראשונות של אילן-הספירות הפסיכולוגי. בסיס המשולש מהווה מקור אנרגטי לרצון -  באמצעותו מוציא האדם מן הכוח אל הפועל את מטרותיו ורעיונותיו הפנימיים בעולמו הקיומי, את ביטויי האהבה במימד האנושי - הנובעת מפנימיותו של האדם ולא בהכרח כתגובה לגירוי חיצוני, אהבה ללא כל תנאי - המופנית כלפי הבריאה כולה, החל מאהבת האדם את עצמו (באופן האמיתי והנכון) וכלה באהבת האדם האחר - הזולת, החי, הצומח או הדומם. במסגרת המשולש השני קיימת גם ספירה המהווה אפיק נוסף המשמש כבלם לשפע אנרגיית האהבה, המכוונת ומתעלת אותה ואת ביטוייה בהתאם לפרופורציות מציאותיות.  ספירה נוספת במשולש מנקזת ומאזנת את הרגשות, החשיבה הקונקרטית, התת-מודע וכוחות הליבידו ומשמשת, במצבה המאוזן, כמתווכת בין העולם הפנימי למציאות החיצונית. ספירה זו הינה המקור לאנרגיה המכונה בפי הפסיכולוגיה "אגו" (הכוונה לאגו המבוקר, הפרופורציונאלי, ההכרחי, החיובי) ומאופיינת במודעות עצמית נכונה, בקרה ושליטה.

המשולש השלישי - משהושלם תהליך התפתחות הנפשי-אישיותי במסגרת שני המשולשים הראשונים באילן-הספירות הפסיכולוגי הקבלי ונמצא איזון במסגרת בניית ה"אגו", ניצב האדם נוכח ה"מלכודת" שבה נופלים רוב בני-האנוש. מן ההיבט הפסיכולוגי, ניתן להשוות בין ספירה המכונה "דעת", המשתייכת לתחתית המשולש העליון, השלישי, וכינוייה הנוסף הוא "הספירה המדומה" (ולא בכדי), למושג "פרסונה" של יונג. "המסכה" - היא הופעתה החיצונית-תרבותית-חברתית של האישיות. למסכה תפקיד קיומי חיובי - בהיותה בבחינת כלי המפעיל גינונים, נימוסים ו"שקרים חברתיים" "מקובלים" שנועדו לשרת את הסדר החברתי. אולם, כאשר כלי זה - שתכניו חיצוניים בלבד - נתפס כמהות - הופך הוא לגורם שלילי טועה ומטעה. אנשים רבים מבלבלים בין חיצוניות למהות ומאמצים לעצמם את ה"מסיכות", גם משום שהרבה יותר קל לאמץ את תוכניהן מאשר להתעמק במהות ה"אני". כך נאחזים הם באשליה, במעין בועת-סבון של ה"אני המדומה", במקום לצלול לתוך עצמם בתהליך מעמיק שהוא לעיתים קשה ביותר, לקלף את כל הקליפות, לנפות את כל השקרים והמסכות ולאחוז בשורש ה"אני האמיתי", כפי שמכנה אותו הפסיכולוג קרל רוג'רס, שהוא למעשה שורש הנשמה האלוקית.

משאימצו בני-האדם את מסיכת ה"אני המדומה" הם ניצבים, כאמור, מול שערה של "דעת" - הספירה המדומה, ונדמה להם שהגיעו אל קודקוד המשולש העליון של אילן הספירות הפסיכולוגי - המבטא את פסגת ההגשמה הרוחנית. אנשים שמאמצים לעצמם את "העולם המדומה" מפנימים באופן מוחלט את הדימויים החברתיים החיצוניים. כך לדוגמה קורה כאשר איש-עסקים, עורך-דין, שוטר, אמן, מיסטיקן וכו' - מפנימים את הסממנים החיצוניים של הדמות, כגון: הלבוש, הגינונים, נימת-הדיבור, ההבעה וכל יתר מאפייני הדמות הקלאסיים על כל המשתמע מהם ומהדפוסים והסטריאוטיפים החברתיים הקשורים כביכול בדמות הרווחת, ודמות זו הופכת למעשה לאישיותם המוחצנת. בתהליך זה הולך ומתרחק הפרט מה"אני האמיתי" שבחובו ומדחיק כל מרכיב אישיותי העשוי להיתפס כבלתי-הולם את התדמית שאימץ.  מקרה שכיח ביותר של מצב זה נובע דווקא מתבנית ה"מסיכה" שהורים יוצקים עבור ילדם, ועוד לפני שעמד על דעתו הוא כבר גדל, נוצק לתוכה ומפנים אותה תוך אמונה שהוא מבטא את ה"אני האמיתי" שלו. אין הוא מודע להיותו נתון במלכוד ה"אני המדומה" והוא תמה ונבוך כל חייו נוכח השאלה - מדוע לא הגיע לאושר אמיתי ולהגשמה עצמית.

המשולש הרביעי (העליון) - במימד ההגשמה העצמית ניצב המשולש העליון באילן-הספירות, שקדקודו מופנה כלפי מעלה והוא משמש כחלק הקבוע והעומד של מערכת הספירות.  זהו מרכז המציאות הנפשית של האדם, שהינו על-אישי ומבטא את הבסיס המשייך את נפש האינדיבידואל אל הכלל האינטגראלי. הוא המנקז את כל האנרגיה לעבר מה שהפסיכולוג יונג כינה ה"עצמי" (“SELF”), והפסיכולוג קרל רוג'רס כינה ה"אני-האמיתי". המשולש העליון מתייחס כולו ל"אידיאה" - הרעיון או המחשבה המתקיימים כישות אוטונומית ומגלמים את תכניו המהותיים ואת מרכיביו היסודיים והפנימיים של ערך רוחני אל-זמני. (כפי שנזכרת היא כמושג - בהקדמה הכללית לחוברת זו) כך, לדוגמה, מבטאת הקבלה את האידיאה העליונה - בפעימת החיות האינסופית של הבריאה כולה. כאמור, קדקודו של המשולש העליון מציין את התפתחותה העילאית, הקיומית של אישיות האדם והאנרגיה האלוקית שבו - הגוף המנטאלי העליון - הוא ה"נשמה" - ספירת "כתר" או ה"יחידה" (ה"עצמי" בפסיכולוגיה).

 ושוב לפסיכולוגיה  -  הפסיכולוג ההומניסט אברהם מאסלו הציג בצורה מדורגת של פירמידה (בת חמש קומות) את חמישה-עשר המאפיינים האישיותיים של האישיות המוגשמת - את ה"נפש" השלמה.

בקומה הראשונה - צרכים פיזיולוגיים ובטחון קיומי. בשנייה - שייכות, רגש ואהבה. בשלישית - נתינה ושיתוף. ברביעית - הערכה עצמית ובחמישית, בראש הפירמידה, - ההגשמה העצמית (“Self Actualized”).

האישיות המוגשמת מתוארת על-פי מאסלו - ככזו שהגיעה לכלל סיפוק צרכיה השונים ולפיתוח הפוטנציאל האישי ונתפסת על ידו כדמות בן-אנוש בעל בריאות פיזית, נפשית, מנטאלית ורוחנית - אבסולוטית ונעלה (כחזון תורת-ישראל, הצפוי לאחר ביאת המשיח).

בחינה של תהליך ההתפתחות והעלייה באילן-הספירות הפסיכולוגי/הנפשי הקבלי מציגה קווים הדומים לתיאור פירמידת הצרכים והמאפיינים של מאסלו ומישנתו (הנלמדת בכל פקולטה לפסיכולוגיה), ובהשוואת חמשת המאפיינים הנ"ל על-פי מסאלו לחמשת מאפייני הנפש השלימה על-פי תורת הקבלה (נ.ר.נ.ח.י) ולמסלול "תיקון המידות" הבסיסי, ההכרחי להגשמת ייעודו של האדם בעולמנו, כפי שמובא בתורה, בגמרא ובתורת הקבלה - בחינתם של המאפיינים הדומים הנ"ל  נותנת בידנו כלי נוסף, אקדמי, לבדיקת הנקודה בה אנו נמצאים בחיינו ואת המטרות שעדיין ניצבות בפנינו במעלה אילן-הספירות הפסיכולוגי ולהגשמה עצמית מלאה.

לפיכך, כל אחד מאתנו יכול לשאול את עצמו - כמה מהקריטריונים הבאים מייצגים נאמנה את אישיותו ואת דרך חייו:

    תפיסה יעילה ומאוזנת של המציאות - אשר אינה מושפעת מתפיסות קדומות ומגבילות באישיותך, כמו: חרדות, פוביות, תפיסה-סטריאוטיפית או גישה פסימית/אופטימית - ללא קשר הכרחי למציאות עצמה.

   קבלת המציאות שאין באפשרותך לשנות - בך עצמך, בסביבתך האנושית ובעולם בכלל, בלא ביקורתיות רבה מדי ובלא צורך מיוחד לשלוט או להנחות את הסביבה.

ספונטאניות, טבעיות ופשטות חיצונית - בעוד חייך הפנימיים מורכבים ומלאי תוכן.

   מחויבות למטרה - זולת זו הנמצאת בראש מעיינך, כלומר - הינך ממוקד במטרות שמעבר לאגו שלך ולצרכיך המיידיים.

   סיפוק בעולמך הפנימי - ואינך מקיים יחסי תלות באחרים.

   אוטונומיות ועצמאות - שאינן תלויות בסביבה ובתרבות. רצון חופשי והכוונה אישית  פנימית, דהיינו - פעילות מכוונת על-ידי קוד של ערכים פנימיים, גם אם עומדים הם בניגוד ללחצי הסביבה. 

    יכולת להעריך וליהנות מהרגיל והסתמי לכאורה - בראייה חדשנית, רעננה ומלאת הבנה.

   חווית חוויות-שיא או התנסות רוחנית/מיסטית - אשר נבעו מהשקעת מאמץ, כמו לדוגמא: חווית ההתעלות שבכתיבת יצירה ספרותית או מוסיקלית, גילוי תגלית, מציאת תובנה או השגת הישג ייחודי שהצריך השקעה נפשית ו/או פיסית רבה.

     אהבה למין האנושי - ורצון להטיב עמו.

 כבוד והערכה לכל אדם - בלא הבדל מין, גיל, מעמד, גזע, דת, עיסוק או כל קבוצת התייחסות אחרת. 

 קיום מערכות יחסים בינאישיות משמעותיות -  שהינן מעטות כמותית, אך מושקע בהן מרץ, רצון-טוב וזמן רב, איכותית.

תפיסה מוסרית - וערכית ברורה ומוחלטת, תוך אבחנה חד-משמעית בין מטרה לאמצעים, כשהדרך והאמצעים להשגת המטרה משמשים מקור לסיפוק והנאה ולא רק ההישג כשלעצמו.

חוש הומור - שהינו פילוסופי, נטול עוינות ועוקצנות כלפי יצור אחר.

יצירתיות - המתבטאת בעשייה השגרתית בחיי היום-יום ולא רק בתחום פעילות המוגדר כיצירתי.

הנגדות לכפייה - חברתית או תרבותית, בנושאים ועניינים מהותיים ובסיסיים. כלומר, הינך מקבל את מנהגי המקום כל עוד אינם שוללים את ערכיך היסודיים והעקרוניים.

 

ובכן, הקבלה והפסיכולוגיה עומדות שתיהן על חשיבות ההגשמה העצמית של כל פרט ופרט, בחייבן להוציא מן הכוח אל הפועל את מהות יחודו של כל אינדיבידואל - למען בריאות כל ורבדיו. אולם, מעבר להגשמה העצמית האישית מציבה הקבלה את הגשמת ייעודו של הפרט כ-בן-אדם שנברא "...בצלם אלוקים..." (בראשית א' כ"ז) ונשמתו היא "...חלק  אלוק  ממעל..." (איוב ל"א, ב').

בנובע ממהות טבעו זה מוטלת על האדם האחריות להתקרב ככל האפשר אל ה"אני-העליון" הממשי שלו - אל שורש נשמתו -  ועל ידי כך להגיע לדבקות בבורא-יתברך ול"איחוד" או ל"שיווי הצורה" עימו, המתבטא בריכוז כוחות הנפש כולם תוך התגברות על הניגודים שבה ושהייה סטטית בתחום האיזון. כל אלה (ובאמצעות קיום מצוות ועקרונות התורה ודרכי החיים לפיה) נועדו להוביל את האדם - לא להתמקד ב"אני" הפרטי ולהימנע מבניית ה"פרסונה", לרוקן אותו מה"אגו" הגשמי והחומרי ולהפכו לכלי פנוי וטהור - לתוכו ימזג ה"אין" האלוקי הנצחי.

 

מקורות:

מתוך סדרת החוברות המקצועיות "הפסיכותרפיה והרפואה ההוליסטית - ככלל וע"פ תורת הקבלה"

נכתבו ע"י ירון אלוני 2000 © כל הזכויות שמורות

 

חזור לראש הדף >>

========================================================

 ה"פסיכו" - ע"פ תורת הקבלה  מיפוי מבנה נפש וגוף האדם - ע"פ תורת הקבלה

"ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם"

                                                                                                                           (בראשית א', כ"ז)

בתורת הקבלה - קיימות תובנות ברורות על מהות האדם ומבנהו הזכרי והנקבי - הפיזי, הנפשי והפסיכולוגי. כללית - נתפס האדם בקבלה באופן דואלי-הוליסטי פסיכו וביו-אנרגטי - כ"כלי" מורכב - וכ"אנרגיה" מורכבת הזורמת בתוכו. אנרגיה זו (ה"נפש"), הנקראת בלשון הקבלה באופן פרטני ראשוני: "נ.ר.נ."ח.י" ובאחדות: "צלם", זורמת בהרמוניה בתוך גוף האדם אל תוך מערך פרקטלי של אפיקי קיום - הקרוי קבלית בשם "עץ החיים", המכיל בין היתר שבע רצועות גוף רטיטתיות (הילות) (ראה להשוואה את ממצאיו של המדען - פרופ' וויליאם א. טילר מאוניברסיטת טורונטו, לעיל ובעמ' 24) ועשר תחנות או עשרה מרכזי-אנרגיה הקרויים "ספירות" ("צ'אקרות" בשפת רפואת-המזרח הסינית וההוליסטית האוניברסלית, 7 במספר), כשכל אחד ממרכזים אלה אחראי על תפקודם הכללי של מספר מסוים של איברים, תכונות ופעילויות כימו-פיסיקליות אנטומיסטיות בגוף הפיזי למרכיביו ו/או על מספר רובדים ורמות תודעה והכרה בגוף הנפשי-המטאפיזי למרכיביו, ומחולק גם הוא לעשרה מרכזי-משנה המתחלקים למרכזים מוקטנים נוספים, וכן הלאה - עד למיפוי פרודתי "מיקרו-אטומי" ועד אין-סוף. העברת, ניתוב ותיעול האנרגיה לסוגיה בין המרכזים מתבצעת באמצעות מערכת סימטרית של עשרים ושניים "צינורות-שפע" ("מרידיאנים", בלשון רפואת-המזרח ההוליסטית, 14 במספר) ועל-ידי סיסטמה המשכית של חלוקתם לצינורות משנה או תת-צינורות, עד למיפוי ולבידוד כל תא-גוף פיזי או תא-רובד מטפיזי-נפשי באדם ובעל החי, ושוב - לפרודות - עד אין-סוף.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הפיזיקה הקוונטית ותורת הקבלה  ועידה מדעית

 מרצים: הרב ד"ר מ. לייטמן, פרופ' ווילאם א. טילר, ד"ר פרד אלן וולף, ד"ר ג'פרי סטינובר

הזכויות בקובץ הוידאו הנ"ל שמורות © הרב ד"ר מיכאל לייטמן, ארגון "בני ברוך"

 

ה"אין-סוף" בתורת הקבלה (וע"פ ה"גימטרייה") - הוא אחד מכינוייו הרבים של הבורא-יתברך, שיצירתו - האדם - היא היצירה המורכבת והמסודרת ביותר עלי-אדמות. את מבנה יצירה זו - המקורי, הפרטני והמהימן ביותר שיכול להתקבל על בינת האנוש כפי הגבלתה - מגדירה אפוא הקבלה בשם "עץ-החיים". זהו אם-כן העץ המתאר והממפה כאמור את תרכובות גופו ונפשו של האדם, תוך הצבעה מפורטת על התגובות ההדדיות והזרימה הדו/ורב-סיטרית של חלקי-הגוף השונים בינם לבין עצמם, את התגובות ההדדיות והזרימה הדו-ורב/סיטרית של רובדי-הנפש השונים בינם לבין עצמם ואת מכלול האינטראקציות והאינטגרציות האפשריות בין מערכת חלקי-הגוף למערכת רובדי-הנפש, בדיסציפלינות השונות.

עליונותה של תורת הריפוי ההוליסטית-הקבלית (הכוללת את יסודיותה, מורכבותה אמינותה, דייקנותה ומקוריותה) בפרט, ושל תורת הקבלה בכלל, על פני תורות, תובנות ומערכות-ידע אחרות עומדת לה קודם-כל על-פי יסוד עובדת היותה שונה מהן מהותית -  בכך שאינה מדיום חלקי, שרירותי, הסתברותי, מסקנתי, מדעי, המתבסס על תצפיות מחקריות וניסיוניות בלבד ו/או שמקורו בידע האנושי הסובייקטיבי המוגבל, אינה פרי פיתוח, שינוי או ידע מושאל של תורות ותובנות אחרות כלשהן ואינה נושאת זיקה כלשהי אליהן (אלא הן אליה) - כי-אם ידע הבורא-האלוקי - הישיר והמקורי, הקדום לכל והראשוני ביחס לכל ממצא, ידע או תובנה כלשהם, שתמונת האדם והיקום המתקבלת ממנו היא מלאה ומושלמת.  ידע שהוא תורה האוצרת בתוכה שפע, עוצמה והיקף על-גבולי של גילוי אור וצפונות העולם, שנתגבשה לתורה אחת - ה"קבלה" - הידע התובני העליון, השופע מהמקורות העליונים, על מבנה האדם כמיקרו-קוסמוס - המקביל למבנה היקום והעולמות העליונים - המיקרו-קוסמוס.

לפיכך,  בתוקף היותה הנגזר התובני העליון - דרגת ההבנה הרביעית והעליונה של התורה והתנ"ך ("פרד"ס" - 1. פשט, 2. רמז, 3. דרש, 4. סוד) מהווה תורת הקבלה את המקור הראשוני, העוצמתי, המלא והמדויק ביותר ביחס לכל מקור-תורת ריפוי אחרת (הדומה לה או השונה ממנה), כשם שהתנ"ך מהווה מקור ראשוני וקדוש לדתות המונותיאיסטיות המפותחות: הנצרות ("הברית החדשה") והאיסלאם ("הקוראן")  (ראה הפרק "הקבלה כמדע עליון").

תורת/חכמת הקבלה כשלעצמה, על יישומיה הכלליים, נלמדה מאז ומתמיד ועדין נלמדת לעומק באורח דתי-שמרני בד"כ. לפיכך כל לימוד מעמיק של תובנותיה או חלקן נעשה בגדר מצומצם, סלקטיבי וקריטריוניסטי - לימודים שאינם בגדר "נאה לכל דורש". זו הסיבה לכך שרפואת-המזרח ההוליסטית על תחומיה השונים נלמדת ברחבי העולם ובארץ במכללות רבות - ברמות הכשרה מקצועיות ו/או אקדמיות - ומיושמת בהתאם, אך לימוד ויישום עקרונותיה ומיומנויותיה על-פי תורת-הקבלה (המהווה את מקורם, כאמור) היא נחלתם בפועל של יחידי-מעט שזכו להיחשף, להתקבל ולהתחבר - בשלב זה או אחר של לימודי הרפואה הכללית-המשלימה - אל חוקרי, מפתחי, מורי ומיישמי הרפואה ההוליסטית על-פי הקבלה, כמו כבוד הרב אליהו אזרד שליט"א - מורי ורבי הראשון, מפתח שיטת הריפוי-הקבלית "אחלמה", שזכיתי ב"ה להמנות על תלמידיו במהלך לימודיי הכלליים.

 

מקורות:

מתוך סדרת החוברות המקצועיות "הפסיכותרפיה והרפואה ההוליסטית - ככלל וע"פ תורת הקבלה"

נכתבו ע"י ירון אלוני 2000 © כל הזכויות שמורות

 

חזור לראש הדף >>

========================================================

  "תברית" | "חשמל אורגני" | "פארה חשמל"

 

טעינת אנרגיה ממודרת, פתיחה ושחרור חסימות פסיכו אנרגטיות, איזון, עירור, ויסות, ניתוב, הזרמה, אפשור טעינה-עצמית ופריקת אנרגיות פסיכו אנרגטיות (ממודרת):

מתחם ריפוי פסיכואנרגטי זה מהווה אלמנט ריפוי נפשי, רגשי, קוגניטיבי-מנטאלי

 ופיזי - עצמתי, מהיר ומקיף ביותר בתוך שאר מתחמי הפסיכואנרגטיקה והרפואה

ההוליסטית-הקבלית, ובכלל ברפואת-המזרח ההוליסטית וברפואה המשלימה האוניברסלית.

בטיפולי התברית הפסיכו אנרגטיים והקבליים, המכונים בין היתר "הילינג פסיכו-אנרגטי", "חשמל-אורגני", "פארה-חשמל" וכיו"ב, על יסוד מיפוי פסיכו האנוש הנזכר לעיל (ע"פ הקבלה) נעשה שימוש במבנה אנרגטי מורחב של המרפא, הנדרש לתיעול, הקרנת, טעינת, עירור, שחרור, פריקת, ארגון, וויסות וניתוב רכיבי התדירויות של רמת (ו/או רובד) האנרגיה השייכת לאותה רמה-ממדית מסוימת (גופנית או נפשית-פסיכית) שיש לרפאה.

מאחר והמחלה מיוצגת ע"י מרקם מסוים של אנרגיה, וכל המרקמים כולם נוצרים מחפיפת גלים, ניתן

לשנות מרקם-אנרגיה או למוחקו כליל ע"י הוספת או פריקת תרכובת מתאימה של גלים (תדרים)

ובעוצמות שונות.

 

לצורך תהליך מורכב זה חייבים להתמלא מספר תנאים:

 

    המרפא צריך להיות בעל ידע ויכולות לדלות את מרכיבי הגל הדרושים, מהסוג הנדרש ומהמקור

הנכון, וכמו-כן לפרקם במידת הצורך.

 

    המרפא צריך להיות בעל יכולת לדלות מרכיבי גל אלה מתבנית האנרגיה העצמית - המורחבת

שלו, הנידלת מהמקורות הגבוהים והטעונים ביותר, ביחסי העוצמה המסוימים הנדרשים.

 

המרפא צריך לדלות את המרקם הדרוש של האנרגיה המתקנת בעוצמה כללית גבוהה -  כך 

שתהליך הריפוי יימשך זמן קצר כמה שיותר.

 

  עליו להתכוונן באופן חד ומדויק אל האדם שיש לרפא-מחד ואל על-המודע שלו עצמו-מאידך, כך

שמרכיבי האנרגיה לעיל יהיו מסוגלים כולם להיקלט בתבנית האנרגיה המורחבת שלו, ללא אובדן

הנובע מפיזור.

 

    המרפא זקוק, כאמור, לאמונו הסביר של החולה המטופל על-ידו, כדי שהאחרון לא יעוות או יבטל

את מאמצי ותוצאות הריפוי על ידי פחד, רתיעה או ספק (כך גם בכל יתר  סוגי הטיפולים הנזכרים

לעיל).

 

אופן הריפוי הפסיכו-אנרגטי בתברית דומה בעקרונותיו המבניים למערכת-חשמלית

 

המתוכננת להעביר אנרגיה חשמלית בטווח תדירויות רחב, עם עוצמה מסוימת לכל התפלגות

 

של תדרים:

 

 

תבנית האנרגיה המורחבת של המרפא חייבת לכלול מספר מעגלי תהודה פסיכו-אנרגטיים שונים,

 

הפועלים בערוצי-תדירות שונים אך משיקים, המאוגדים יחדיו כמערכת מתפקדת של אנרגיה. יתר

 

על-כן, ככל שהמרפא מרחיב את תודעתו - כך שתרטוט בטווח תדירויות גדול יותר - וככל שבונה

 

הוא עצמו לשידור עוצמות גבוהות יותר של אנרגיה, כך הוא משמש כערוץ-ריפוי יעיל יותר. בטיפולי

 

התברית אין בד"כ מגע-פיזי בין המרפא למטופל וניתן עקרונית לקיימו גם ללא הגבלת מרחק כלשהו.

 

 

 

מקורות:

מתוך סדרת החוברות המקצועיות "הפסיכותרפיה והרפואה ההוליסטית - ככלל וע"פ תורת הקבלה"

נכתבו ע"י ירון אלוני 2000 © כל הזכויות שמורות

 

לחזרה לראש הדף >>

 

 

 

שיטת מעגלי מוח|גוף  yaron-aloni.com/psycho © 2006-2008 כל הזכויות שמורות.